עד העשורים הראשונים של המאה השש-עשרה היה הגוף האנושי נתון וסמל, מפרט נִצפָּה וטקסט כתוב בבשר. הוא היה מושכל ויפה להלל, חוטא, אנוס וענוש, מעון רימה ותולעה והיכל לרוח הקודש. הביולוגיה שלו נחקרה בבחינת היותו נברא בצֶלֶם ומסור לחשבונן של ישויות עליונות. סכין הנתיחה ביצרה את הידע על אודותיו ברשתות המחשבה הקוסמולוגית והתאולוגית.
כעת נבקעת המסכת הזאת. מכאן ואילך, ככל שיונהר המבנה האנטומי של הגוף, כן יומר הכאן האנושי האינטימי ביותר בשָם נטול מובן ונוכרי חרף קרבתו. נולדת הפרוזה של הגוף המודרני: נולדות יהירותה והבטחת החירות הגלומה בה. נולדות בהלותיה.
הרגע הזה שבין העבר לבין העתיד אצור בשלמות, במקוריות וביופי מיוחדים במינם בקורפוס האנטומי של לאונרדו דא וינצ'י. זה מה שהספר אדם מן הבשר מבקש להראות, ובזה ייחודו בשדה המחקר. עינו דרוכה לקראת שיח הגוף המשוקע בדפים המבוכיים, המסוחררים הללו, ואשר אינו מסתכם במונחי ההישג או הכישלון על פי תקני המדע של זמננו. המבט הזה חושף עולם אינטלקטואלי ורגשי רב מועקות ורהב, חדור אירוניה עצמית וביקורתי. מתוך כך הוא קושר את האתר ההרואי הזה בעבודתו של לאונרדו אל אמנותו ואל תחומים אחרים בהגותו - מטפיזיקה, אנתרופולוגיה, אמונה דתית, הנדסה, פילוסופיית המדע ומחשבת הלשון, הציור והמוזיקה.
הארץ - מוסף הארץ, "ביקור בתוך אחד הראשים הגשומים ביותר שחיו על פני האדמה", מאת: דרור בורשטיין, ספטמבר 2019
הארץ - ספרים, אוקטובר 2015
הארץ, מאת: יונתן הירשפלד, מאי 2016
"דובב מפליאה לדובב את הדף הליאונרדואי. העוצמה האמיתית במפגש שבין דובב לדפיו של ליאונרדו מצויה בעובדה שהיא אינה מפרקת את הדפים לתוכן, לעיקר ותפל...היא מעניקה לקורא תחושה שהוא מכיר את ליאונרדו. בזכות למדנותה המופלגת, הנדירה, המעמיקה עד תהום, היא מעניקה לקורא שהתמיד את ההרגשה שהוא מכיר את החבורה של מלומדי ליאונרדו שדובב ניזונה מהם, מתכתבת איתם, וגם מעמידה אותם על טעויותיהם..." - ערב רב, מאת: יונתן הירשפלד, יוני 2016
אלכסון, "היד היודעת של לאונרדו", מאת: לאה דובב, דצמבר 2015