הספר מתאר את היצירה הרוחנית-הספרותית של יהודי פולין ואשכנז במחצית השנייה של המאה השש עשרה ובעשורים הראשונים של המאה השבע עשרה. זו תקופת פעילותם של רמ"א, של מהרש"ל ושל תלמידיהם בפולין ושל מהר"ל ותלמידיו באזורי אשכנז. יצירתם העשירה של בני דורות אלו משקפת מציאות מפתיעה בעצמתה בתקופה שבה נראה כי היצירה מצטמצמת בד' אמותיה של הלכה. אף שהנטייה הבלתי מסויגת להיפתחות כלפי כל מסורות העבר לא התמידה, ניתן ללמוד ממה שהתרחש בעולמה של היהדות האשכנזית באותה שעה על כוח החידוש וההתחדשות שבה, כוח שחוזר ומתגלה גם בדורות הבאים באופנים שיש בהם צדדי דמיון למה שנמצא בתקופה הנדונה.
