בספר זה ימצא הקורא המשך לספרי הדרך הממוצעת, הנסב על הקושי שעמד בפני אנשי "הזרם האמצעי" בחקר מחשבת ישראל במאה התשע עשרה: לשלב את הֶגֵדי התורה, שנחשבו בעיניהם כהתגלות אלוהית, בהֶגֵדי המדע, שמקצת מסקנותיו נראו להם כסותרות את התורה. מסתבר שאותו קושי עמד גם בפני "זרם האמצע" במאה העשרים ונראה שהוא הושפע מרש"ר הירש ומשד"ל.
בספר מוצגות שלוש אסכולות של תלמידי חכמים מרתקים, יחידי סגולה ועתירי זכויות, שספגו את התרבות הכללית והיהודית של מולדתם. אסכולה אחת של פוסקים ופרשני תורה שראשיתה ברב עטלינגר וסופה ברב ברקוביץ, ואסכולה שנייה של אנשי הגות יהודית שראשיתה בחכם יצחק ברנייס, וסופה בישעיהו ליבוביץ. הציר העיקרי של שתיהן הוא רש"ר הירש. האסכולה השלישית היא של פרשני תורה שראשיתה בשד"ל והמשכה בקאסוטו. שלוש שיטות לימוד אלה נהגו עד להקמת מדינת ישראל הריבונית.
הניסיון לטפל בקשיים שנתקל בהם מי שמאמין באלוהים ובהתגלות, ובד בבד מבקש להתחבר לתרבות המערבית ולפילוסופיה שלה ולקבל את מסקנות המחקר המדעי, עובר כחוט השני בין ההוגים שהספר עוסק בהם. מכאן שמו האמת הכפולה. בין ההצעות השונות בולטת זו של שד"ל, שהציע את עמדת "האמת הכפולה" (על פי אליה דלמדיגו, 1493-1458) או בניסוחה המודרני – העמדה הדיאלקטית הבלתי פתירה, הגורסת שיש לאחוז בו-בזמן בתבונה האנושית ובמסורת הדתית שבכתבי הקודש ובספרות חז"ל, שכן הן מקורות ראויים להכרת האמת והטוב, גם אם לעתים הן סותרות זו את זו. הסתירה כואבת ומאתגרת כאחת, אך ההשלמה עמה מאפשרת את המשך החקירה ואת העיון והחוויה, והיא נותנת לאדם הדתי החושב קיום בעולמו.
הספר שלפניכם עוסק בעמדותיהם של הרמן כהן, פרנץ רוזנצוויג, ישעיהו ליבוביץ, דוד צבי הופמן, יעקב יחיאל ווינברג, אליעזר ברקוביץ, הרב קוק ומשה דוד קאסוטו.
