אהבה ושמחה

לפנינו קובץ מחקרים תאולוגיים ופילולוגיים שבהם פורס יוחנן מופס את התהוותה של תרבות ישראל הקדומה. מחקריו נשענים הן על עיון פילולוגי הן על ניתוח כתבים של תרבויות סמוכות.
הספר פותח בהקדמה מאת השומרולוג הדני פרופ' טורקילד יקובסן. מהקדמה זו, שהיא כעין 'הסכמה', משתמע שעיסוקו של מופס בנושאים תאולוגיים אינו בעוכריו כאיש מדע.
המחבר קובע במבוא לספר שתי קביעות: (א) התפיסה המקראית של אלוהים נובעת מהרקע של המזרח הקדום; (ב) עם ישראל הקדום קבע שאלוהים הוא בורא עולם. משתמע מכאן שהמקרא אינו מקור בעל סמכות לערכים, כפי שהוא נחשב אצל עמיתינו הנוצרים, חוקרי המקרא ('הברית הישנה') באירופה ובארצות הברית, אלא ספרות עתיקה מעוררת סקרנות, לא פחות ולא יותר מספרות אוגרית ומהספרות השומרית.
'תפילתם של נביאים' הוא ללא ספק מחקר מאלף על תפקיד התפילה בחוויה ובמסר של נביאי ישראל.
כמחצית מפרקי הספר מוקדשים לקביעת הגוונים של מילים וביטויים בעברית מקראית, בלשון חכמים, בארמית ובאכדית. באמצעות ניתוח פילולוגי מזהיר מצביע מופס על שורה שלמה של מאמרי חז"ל שמשמעותם מתבהרת לאור פירוש מחודש של מילים כאלה.
הקובץ שלפנינו הוא בן שמונה פרקים: (1) תפילתם של נביאים; (2) כאשר ידבק האזור אל מותני איש; (3) תולדות הדת המסופוטמית; (4) אברהם גיבור החיל; (5) הכסף בא אליי: שני מחקרים לקסיקוגרפיים; (6) האסור והמותר בספרות חז"ל הקדומה; (7) אהבה ושמחה כביטויים מטפוריים לרצון וזריזות בספרות של כתב היתדות, בספרות חז"ל ובספרויות קרובות להן (חלק א); (8) אהבה ורצון (כנ"ל, חלק ב). הספר כולל מפתחות לעניינים, לאישים, למילים ביוונית, לטינית, אוגרית, ערבית, אכדית, ארמית ועברית, וביבליוגרפיה מקיפה. מחקריו הפילולוגיים של מופס הנכללים בספר שלפנינו, די בהם להקנות לו את חשיבותו, ואין צורך להרחיב בכך; בספר יש הרבה יותר מחקר פילולוגי טהור.

כבר לפני פרסום ספרו הראשון, 'מחקרים בפפירוסים משפטיים ארמיים מהאי אלפנטינה' (Studies in the Aramaic Legal Papyri from Elephantine), היה מופס מוכר כפילולוג למופת. גם בקובץ מוקדשת כמחצית לקביעת הגוונים של מילים וביטויים בעברית מקראית, בלשון חכמים, בארמית ובאכדית. פרק 6 מעיד שקביעת הגוונים של המילה 'דרך' בלשון חכמים ושל המקבילה הסמנטית בלשון חכמים ובארמית 'אזרח', 'אורחא', איננה עניין של מה בכך, או 'בריחה מן השאלות האמתיות', כפי שטוענים כיום חוקרי מקרא רבים. כפי שמופס מוכיח בספר, יש שורה שלמה של מאמרי חז"ל שמשמעותם איננה בהירה, אלא אם כן המילה העברית 'דרך' משמעה 'רשות' או 'סמכות', כמשמעות הצורה האוגריתית drkt והצורה המקראית 'דרך במשלי ח, 22.

כל הרוצה להתעמק בסלע האיתן ובמסרים הנצחיים שבמקרא, ראוי שספרו של מופס יהיה מונח על שולחנו.