הספר דן במקור הכוהני, שהוא הבולט ביותר מבין ארבעת המקורות העיקריים שלפי הכרת המחקר המודרני מצטרפים בתורה. מקור זה מתפרס על פני חלק ניכר מן התורה. אף שסימני ההיכר שלו מוחשים כל צורכם, סגנונו עדיין לא נחקר ולא נתבררו יסודותיו המבניים והספרותיים. הספר ממלא חלל ריק בחקר המקרא והוא עבודת יסוד ראשונית בתחומו. התופעות שהמחבר מבחין בהן בסגנון הכוהני שבתורה והמונחים שהוא טובע הם אבני פינה בהבנתו של סגנון זה.