תרומה נכבדה מאוד תרם מחבר הספר הזה למחשבה החינוכית. כבן הדור החדש הוא נאבק עם תביעותיו של 'החינוך הפרוגרסיבי' הקיצוני, המעמיד את הילד במרכזו של התהליך החינוכי, ומנגד, כמי שחונך על תורת ישראל וחכמת יוון, הוא דבק בערכים האובייקטיביים, התובעים לעצמם, ולא לילד, אותו מקום מרכזי. תסבוכת זו מולידה מאליה את שאלת 'הסמכות המחנכת'. ברציפות דיאלקטית למופת המחבר עוקב אחר בעיה זו לגלגוליה השונים: במסגרת ההשקפה האינדיבידואליסטית, החברתית, ההומניסטית והדתית. הוא מתגלה לפנינו כהומניסטן אמתי, המכופף לעמדתו זו גם את ההשקפה הדתית. מכאן נרמז פתרון לבעיית החינוך הפרוגרסיבי: הוא יספק לנו את אמצעי ההוראה והחינוך, אך לא יקבע את מטרתם. זו חייבת להיקבע על ידי הסמכות המחנכת, לאור ערכיה של ההשקפה ההומניסטית.