"במאמר זה אתאר בחפץ לב את הדרכים שהלכתי בהן ואציג את חיי כבתמונה, על מנת שכל אחד יוכל לחרוץ עליהם משפט. [...] מטרתי אינה ללמד כאן מתודה שעל כל אחד ואחד ללכת בעקבותיה לשם הדרכה נאותה של שכלו, אלא רק להראות את האופן שבו ניסיתי אני להדריך את שכלי. [...] אני מציע מאמר זה כסיפור בלבד – או, אם תרצו, כמשל וכאגדה – שבין המופתים השונים שהוא מציע לחיקוי מצויים רבים שהקורא עשוי, ובצדק, שלא לאמץ. באופן זה מקווה אני שספר זה יועיל לאחדים, לא יזיק לאיש, ושהכול יוקירוני על כנותי".
מאמר על המתודה, ספרו הראשון של דקארט שיצא לאור ב-1637, מגולל את קורות חייו ומוצג כאוטוביוגרפיה שבה משורגים יחדיו הפרטי והכללי – האישי, החברתי והאינטלקטואלי.
נדמה שמאז תקופתו של דקארט הפנמנו כל כך את כללי המתודה שלו, עד כי קשה לנו היום להבין מה עצומה הייתה השפעתם על התפתחות הידע בעולם המערבי המודרני. יתרה מזאת, כללים אלה נראים לנו כה מובנים מאליהם, עד שאיננו שמים לב כמה קשה לשלבם בחיי היומיום. מאמר על המתודה כורך את חייו של הפילוסוף במתודה שפיתח, בתורת המוסר שלו, ברעיונותיו המטאפיזיים, בפיתוחיה המדעיים של המתודה, בלבטי הפרסום ובשאיפותיו לגבי העתיד. התעקשותו של דקארט ליישם את המתודה שלו בכל תחומי החיים הולכת יד ביד עם סירובו להבחין בין העיון למעשה, והיא אולי מוקד ההעזה שלו ואחת הסיבות לעניין הרב שאנו מוצאים בספרו גם היום.
המאמר על המתודה מובא כאן בתרגום חדש מאת ד"ר עירן דורפמן, שהוסיף הקדמה על היחס בין העיון למעשה בהגותו ובחייו של דקארט.