דון וידאל בנבנשת, אחד מאחרוני המשוררים העבריים שפעלו בספרד הנוצרית, פרסם את 'מליצת עפר ודינה' בסוף המאה הארבע עשרה או בראשית המאה החמש עשרה בסרגוסה שבארגון. היצירה כתובה בפרוזה מחורזת שמשולבים בה שירים שקולים ומורכבת משני חלקים: סיפור מעשה הומוריסטי ומפולפל ופירוש המעניק לו משמעויות אלגוריות מוסריות. סיפור המעשה עוסק בזקן עשיר ומכוער הנושא לאישה נערה צעירה ומת עקב נטילת כמות מופרשת של סם מעורר תאווה לאחר שלא הצליח לממש את הנישואים. חשיבותה של 'מליצת עפר ודינה' באיכויותיה הספרותיות המרשימות ובהיותה חוליה היסטורית חשובה בהתפתחות הסיפורת העברית בימי הביניים. נוסף על כך מעורר הקישור בין סיפור העגבים לפירוש האלגורי שורה של שאלות תאורטיות מרתקות הנוגעות למעמדה של האלגוריה הסיפורית. הספר כולל עיון בהיבטים היסטוריים, ספרותיים ותאורטיים של 'מליצת עפר ודינה' ומהדורה ביקורתית בלוויית חילופי גרסאות, ביאורים ומקורות. בנספח מובאת מהדורה ביקורתית של ה'הלצה', חיבור הומוריסטי על אחד מחבריו של דון וידאל בנבנשת שעל אף היותו ידוע כמאהב רב מעללים תש כוחו למרבה הבושה דווקא בליל כלולותיו.