התרגום הארמי היה בן-לוויה נאמן לקריאת התורה בשבתות ובחגים בבתי-הכנסת של עם ישראל. התרגום לא בא רק לבאר את התורה אלא גם להרחיבה ולהעשירה, ללמוד ממנה לקח ולקרבה אל חייהם ואל עולמם של המאזינים לקריאתה. למזלנו הטוב שימרה לנו המסורת כמה וכמה טכסטים שמוצאם בפעילות ציבורית-חינוכית זו, והמופלא שבכולם הוא התרגום הארמי המיוחס ליונתן בן עוזיאל. תרגום זה משופע בתוספות על דברי התורה ומשובץ במסורות אגדיות צבעוניות למכביר. מחקר זה הוא הניסיון הראשון לעמוד בפרוטרוט ותוך הדגמה מרובה על טיבו הספרותי של התרגום ועל תפיסת עולמו, על מקורותיו ועל זמנו – והכול על רקע תרגומי תורה אחרים מכאן ועולמה המגוון של ספרות חז"ל מכאן. הספר עשיר בדוגמאות של קטעי תרגום אגדיים (מתורגמים לעברית), והקריאה בו מביאה עמה ניחוחות וטעמים מאווירת בית-הכנסת הקדום ומעולמה של החברה היהודית בארץ-ישראל בתקופה הרומית-ביזנטית והמוסלמית הקדומה.

בחיבור זה פרק המוצא כולל 'קריאה צמודה' של הסיפור המקראי הנדון ועמידה על מגמתו, וזאת כדי להבין טוב יותר במה ממשיכים פרשניו של הסיפור - במקרא ומעבר לו - מגמות העולות מן הסיפור גופו, ובמה הם סוטים ממנו.

בחיבור זה מוצגות ההתייחסויות השונות לשני ז'אנרים ספרותיים הנבדלים זה מזה עד מאוד; הראשון שבהם - אנקדוטה קצרה שעניינה בגילוי עריות בבית יעקב, השני - רשימת יוחסין "יבשה". המתח בין הסיפור כעיצובו בתורה לבין מגמות הפרשנות יהא עיקר העניין והבניין בחיבור זה.