בית רוטשילד וארץ־ישראל

התפקיד שמלאו אדמונד וג'יימס דה-רוטשילד בבניינה של ארץ-ישראל עדיין לא נחקר לעומקו, ועד היום אין משיגים מה גדול היה היקף פעולתם.

המתיישבים בארץ-ישראל בשתי עשרות השנים האחרונות של המאה שעברה, שלא ידעו לזהות את מיטיבם הפועל בעילום-שם, נהגו לכנות את הברון אדמונד דה רוטשילד "הנדיב הידוע"; ואילו לאחר מכן בא השם "פיק"א" (ראשי תיבות שמה האנגלי של "החברה להתיישבות היהודים בארץ ישראל") והסתיר מעין רואים את שקידתו האישית של הבן ג'יימס על עניין ההתיישבות. לאב ולבן גם יחד היה חשוב מכל לראות ישוב יהודי בר-קיימא מתבסס בארץ-ישראל, ואילו הכרת חלקם במפעל הזה לא נחשבה בעיניהם. אולם משנת 1882, שבה החלה מעורבותו של הברון אדמונד במפעל בניין הישוב, ועד לשנת 1957, שבה נתפרקה "פיק"א", הייתה תרומתם של האב והבן למפעל עצומה. את ערכה כמעט אין לאמוד במונחי כסף, ובוודאי לא בממדים של מאמץ אנוש.

ספר זה, כדברי המחבר, פרופ' שמעון שאמה, אינו עוסק בתולדות הציונות. אבל תולדותיה של הציונות היו שונות מאוד בוודאי אלמלא היוזמות שהוא מתארן כאן. הספר גם אינו ביוגראפיה של הברון אדמונד ובנו ג'יימס, אף שהוא עוסק בפרק של חייהם, שאותו היו מעריכים שניהם בוודאי כחשוב ביותר. מן הגנזך העשיר של "פיק"א" העלה המחבר תמונה מפורטת, עשירה וחיה של פרשה אפית. בדייקנות מדעית, בבהירות ובסגנון מזהיר מתאר הוא את פרשתו של מפעל חלוצי מופלא.