האם הסובלנות תנצח?

מה לפילוסופיה מוסרית ולחינוך? דומה שאין תשובה חד-משמעית לשאלה זאת. ביסודו של דבר, חינוך עניינו דוגמה אישית, הרגל, הכושר להפעיל בשום שכל אהבה, כבוד, דאגה, רצון; לעתים פחד, אהדות וסלידות; כושרו של אדם לגלות אצל אדם אחר משהו שיש לו הד בעצמיותו הוא. אלה כוחות רגש והרגל שאינם תוצאה של פילוסופיה.

כיצד אם כן יכולה הפילוסופיה לתרום לחינוך? כיצד יכולה הפילוסופיה לתרום לשינוי? על ידי כך שתַרווה ברעיונות, ביעדים ובמצבים פילוסופיים את כוחות הרגש וההרגל ואת הדמיון המזין כוחות אלה. לשם כך לא די בכישרון פדגוגי; דרושה גם הגות. מחנכים דגולים מסתמכים על הניסיון, הרגישות, האינטואיציה וההזדהות כאשר הם מיישמים רעיונות המפרים את עבודתם. זהו תפקידה של הפילוסופיה החברתית והמוסרית בעבודת החינוך.

פילוסופיה מוסרית יכולה לתרום לשינוי על ידי הדגשת האחרות והשוני בין בני אדם, לא רק בדרך של הכללה אלא גם בדיאלוג ודיון רציונלי. הפילוסופיה יכולה לשרת את החינוך המוסרי בכך שתיצור דיון חופשי, שיח מנומק, ותסלול את הדרך להכרת השוני – שוני רציונלי, לגיטימי ובלתי נמנע.

הוגי דעות מתחומים שונים מבררים באסופת מאמרים זו סוגיות של חינוך מוסרי הניצבות כאתגר בפני חברות מגוונות ורב-תרבותיות. נדונה בהם, בין היתר, שאלת הסובלנות, מקורותיה ואחיזתה בדתות השונות ומקומה בתנאי זמננו.