הספר סוקר את הגישות ההיסטוריוגרפיות של תולדות יהודי ארץ-ישראל בימי הביניים ובראשית העת החדשה, מהכיבוש המוסלמי של הארץ במאה השביעית ועד לעלייה הציונית הראשונה בשלהי המאה התשע עשרה. הוא דן במחקר ההיסטורי מראשיתו, בתחילת המאה התשע עשרה, ובהתפתחותו לאחר מכן, מתוך התמקדות בסוגיות חשובות כגון מרכזיותה של ארץ-ישראל בחיי עם ישראל ורציפות היישוב היהודי בארץ. כמו כן הוא מנתח את המחקר על סוגיות מרכזיות בהתגבשותו של ה'יישוב הישן'.
