פרופ' מיכאל אבן-ארי, היה מדען ואיש ציבור, מעלה בזיכרונותיו סיפור חיים מרתק שראשיתו בצרפת ובגרמניה ההיטלראית והמשכו בארץ ישראל המנדטורית כמומחה לצמחיית מדבר. המחבר העמיד במרכז מחקרו את שאלת השרדותם של צמחי מדבר ועד מהרה תרם לפיתוחם של ישובים חקלאיים בארץ ישראל. בזיכרונותיו מעלה המחבר בין השאר גם פרשה מופלאה של ביקור משלחת מן האוניברסיטה העברית בירושלים בכורדיסטן העירקית וביקור בפטרה וביישובי הנגב הנבטיים. מנוף לעבודתו היו הממצאים של החקלאות הקדומה ומערכות ההשקאה שנתגלו במרחב. במוקד עשייתו עמדו החוות בשבטה, בעבדת ובוואדי משש שידעו חקלאות משגשגת בימי קדם. המחבר שב וחידש את החקלאות באזור שחון זה, שבו כמות המשקעים זעומה. במקום גדלים כיום עצי פרי, גידולי שדה וגידולי מרעה והם משמשים דוגמה לאזורים מדבריים בעולם. במרכז עשייתו הציבורית עמדה פעילותו למען האוניברסיטה העברית בירושלים, הן כשליח המוסד הן כסגן נשיא האוניברסיטה. גולת הכותרת של פעילותו הייתה בניינו של הקמפוס בגבעת רם, לאחר הניתוק מהר הצופים. המחבר לקח חלק במאבקי היישוב כחבר בהגנה ושירת בצבא הבריטי ובבריגדה היהודית. הספר נכתב על ידי איש בגיל גבורות, שסיפור חייו המרתק הוא תעודה היסטורית וחברתית לעולם שהיה וכלקח לדורות הבאים.
