חקלאים יהודים בגולה

החברה היהודית שהתקיימה במזרח אירופה במאתיים השנים האחרונות נקבעה בזיכרון הקיבוצי הישראלי בהקשר עירוני מובהק. התנועה הציונית שביקשה לברוא בארץ ישראל עם של פועלים ואיכרים, הציגה את פעילותם הכלכלית של יושבי הגולה כבלתי-יצרנית, טפילית באופיה, מנוונת ומנותקת מן הטבע והאדמה. במציאות לא כך היו פני הדברים. מעטים בישראל זוכרים היום כי במאות התשע-עשרה והעשרים התיישבו על הקרקע אלפי יהודים באזורים שונים של מזרח אירופה, וכי איכרים יהודים חיו במושבות חקלאיות בארצות-הברית ובארגנטינה. 

ספרו של ד"ר יוסף מזור גואל מן השכחה אחת מן הפרשיות המרתקות בתולדות החקלאות היהודית בעת החדשה: מושבות החקלאים היהודים בבסרביה. המחבר, בן למשפחה מאחת מן המושבות הללו, משחזר על בסיס חומר ארכיוני ומקורות נדפסים את תולדות המפעל ההתיישבותי בחבל ארץ זה מימיו הראשונים בתקופת שלטון הצארים הרוסים, דרך ימי השלטון הרומני ועד לאחריתו הטרגית בימי מלחמת העולם השנייה. פרק מיוחד מוקדש בספר לייצוגה הספרותי של המושבה החקלאית היהודית בבסרביה ביצירותיו של הסופר העברי שמואל לייב בלנק, שחי באחת המושבות. חיבורו של מזור משלב מחקר מדוקדק עם חוויות וזיכרונות. הוא פורש לפני הקורא תמונה מפורטת של ענפי המשק, שיטות העיבוד ודרכי הניהול. אולם בה בעת נחשף עולמם הרוחני של האיכרים ומתגלה הווי חיים שבו התמזגו תרבות העיירה וחוויית העבודה החקלאית.

פרופ' ישראל ברטל, האוניברסיטה העברית בירושלים