יחזקאל- א-כד, כה-מח

הנביא יחזקאל לא נזכר מחוץ לספרו אף לא פעם אחת. ספר יחזקאל כמעט ונגנז על ידי קדמונים, לולא שהצילו חנניה בן חזקיה (ראשית מאה א' לסה"נ). אולם גם האיש גם ספרו לא נעדרו מזיכרונם של ישראל, ומאז סוף ימיה של הספרות המקראית (בראשית ימי בית שני) ניכרה השפעתו של ספר יחזקאל, אם בגלוי אם בסמוי. מראות האלוהים שחזה בבבל שבו לבם של מיסטיקנים, חזון העצמות היבשות היווה מאיץ לרעיון תחיית המתים, וחלוקת הארץ לשבטים פרנסה את החולמים על חזרת עם ישראל כולו לארצו.
אף המחקר המודרני הרבה להתעניין בספר; באיש ובספרו: באיש דווקא משום מוזרות מעשיו ודמיונו חסר הגבולות משום שחברו בו נבואה וחוק, חזונות על טבעיים ומפרט טכני של בית האלוהים.

יחזקאל מכיר מסורות ישראליות קדומות, אך משתמש ברכיביהן ליצירת עולם חדש השונה בעקרונותיו ובסדריו מהעולם שחרב. זו אף זו. מצד אחד יחזקאל נאבק בהתבוללות הגולים בסביבתם הזרה, אולם מצד שני אין הוא מנותק מהתרבות הבבלית, וזו משוקעת רבות, בלשונו, בדימויו וברעיונותיו. ומעל לכל, נראה כי יחזקאל מציג בפני הגולים העומדים לשוב לארצם אתגר של 'תורה חדשה', על כל המשתמע מכך.
(מתוך הקדמת המחבר)