כתר ארם צובא

כתר ארם צובא הוא כתב היד החשוב ביותר של התנ"ך. זהו ספר כרוך, המורכב מדפי קלף הכתובים משני צדיהם, והכולל ניקוד, טעמים ומסורה. חשיבותו של כתב יד זה של התנך, שנכתב בטבריה לפני למעלה מאלף שנים, באה לו בראש ובראשונה משום שהוא הקדום ביותר מבין כתבי היד של התנך המוכרים לנו וגם המדויק ביותר. הכתר נכתב בידי הסופר שלמה בן בויאעא ואת הניקוד והטעמים הוסיף, גדול בעלי המסורה, אהרן בן אשר. הכתר התגלגל מירושלים לקהיר ושם עמד בפני הרמבם כאשר הלה פסק בהלכות כתיבת ספר תורה, ואף השתמש בו לצורך העתקת ספר התורה שכתב בעצמו. מקהיר הועבר בסוף המאה הארבע עשרה לחלב, היא ארם צובא הנזכרת בתנך. הכתר נשמר בקהילת חלב משך מאות בשנים בתיבת ברזל בעלת שני מפתחות שונים שהופקדו בידי שני נאמנים ב'היכל אליהו הנביא' שבבית הכנסת הקדמון תחת מעטה של קדושה ומסתורין. כך למשל, כל מי שנתחייב שבועה על ידי בית הדין של הקהילה, הוצרך להישבע על הכתר. אמונה הייתה להם לאנשי חלב, כי קהילתם מבורכת בזכותו וכי ביום שבו יוצא מן הקהילה יבוא עליה חורבן. עקב כך, למעט מקרים ספורים, מנעו חכמי חלב מלעיין בכתר, ומשך מאות בשנים בודדים זכו לחזות בו.
בעקבות הכרזת האום ב-29 בנובמבר 1947 על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, פרצו בחלב מהומות שבמהלכן פגעו פורעים ערביים ברובע היהודי ובעיקר בבתי הכנסת. הכתר נפגע אף הוא וחכמי חלב הסתירו אותו במשך כעשר שנים במקומות שונים, עד שהוברח בשנת 1957 דרך תורכיה לישראל. בהשתדלות מר יצחק בן צבי, נשיאה השני של מדינת ישראל, הובא הכתר, ביום ג' בשבט תשיח (24 בינואר 1958), ל'מכון בן צבי' בירושלים. מאז נעשו פעולות רבות לחקירתו ולהפצת תודעתו, וכמה מהדורות של התנך העמידו אותו ביסודן.
כתר ארם צובא, הכולל כיום 295 דפים מתוך 491 שהיו במקור, מופקד במוזיאון ישראל בירושלים, שם הוא מוצג באולם מיוחד ב'היכל הספר'.