ספר הנצחון

על רמת התרבות של יהדות אשכנז במאות הי"ד-הט"ו, אחרי המגיפה השחורה, כותב צבי גרץ: "בצוק העתים האלה... טמטמו לב יהודי אשכנז וירדו במעלות רוחם מטה מטה... כל ידיעה וכל השכלה מחוץ ללמוד התלמוד נחשבו ליהודי אשכנז כדברים שאסור לעסוק בהם". וכן קובע צינברג, כי באותו דור "אין זכר למשב רוח רעננה... רק ספר אחד, נצחון של יום טוב ליפמן מילהויזן, יוצא מכלל זה". ספר הנצחון מהווה מעין אספקלריה שדרכה משתקף צביונה הרוחני של יהדות פראג בראשית המאה הט"ו. כאן מתוודעים אנו למגוון אמונות ודעות, שכל אחת מהן, בדרכה המיוחדת לה, עומדת לקעקע את בניין האמונה התקינה, כפי שהיא מצטיירת במחשבתו של המחבר.