אבנרי היה במשך ארבעים שנים קול אחר בזירה הציבורית של מדינת ישראל. הוא ערער על אמיתות מוצקות וחשף, בלי מורא ובלי משוא פנים, פנים אפלות באוטופיה הציונית בהתממשותה. ניצה אראל בוחנת את ייחודו של 'העולם הזה' ואת האופן בו שיקף ואף זירז התפתחות של תהליכים שעיצבו את פניה של החברה הישראלית. זאת באמצעות ניתוח טקסטואלי של הדברים שהתפרסמו בו בשנים 1950—1965, ובדיקת מערכת היחסים בין השבועון ועורכו לבין כוחות שונים בשדה הפוליטי והעיתונאי.
בסגנונו המיוחד ובחושיו העיתונאיים הצליח אורי אבנרי להביא לשינוי פניה של העיתונות הישראלית. הספיקות שעורר 'העולם הזה' דרבנו חשיבה עצמאית והעלו שאלות מרכזיות בדבר אופייה של החברה בישראל: האם תהיה מדינת ישראל מדינת לאום יהודית אתנוצנטרית או תפתח לאומיות ישראלית כלל-אזרחית פתוחה המבוססת על ערכים אוניברסליים? זו השאלה שהעלו אורי אבנרי ו'העולם הזה' לדיון מיד לאחר קום המדינה. זו גם השאלה העומדת ביסוד קיומה של ישראל היום.
"רבין התפטר לאחר שהמידע התפרסם כעבור חודשים אחדים על-ידי דן מרגלית בעיתון 'הארץ' ("בלי מורא, בלי משוא פנים", עמ' 306)" - העין השביעית, מאי 2013
מעריב, המוסף לשבת, מאת: אדם ברוך, 30/6/06
ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, מאת: סבר פלוצקר, 21/7/06
מקור ראשון, דיוקן, מאת: חגי סגל, 7/7/06
הארץ, תרבות וספרות, "הצבר נולד בגרמניה", מאת: יחיעם וייץ, 18/8/06
e-mago, "בלי מורא בלי משוא פנים - אורי אבנרי והעולם הזה", דן לחמן