'חלומות השוא ידברו'?

האם החלום במקרא נחשב גורם מגשר בין האדם לאלוהיו, בבחינת 'סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה', או אינו אלא שווא והבל, 'תַּרְמִת לִבָּם' של בני האדם? האם עמדות מקראיות מנוגדות אלה יכולות למצוא את מקומן בתוך תפיסה אחת של החלום ושל תפקידו בחיי האדם?
על רקע השאלות האלה, הנוגעות לחלום במקרא בכללותו, הספר מתמקד בחלומות התגלות: חלומות שבהם האל מופיע בפני החולם ואומר לו את דבריו בפירוש. המחברת מתחקה אחר גלגוליו של סוג חלום זה משורשיו – בטקסי מקדש קדומים או בהוויית החיים הנוודית של אבות האומה – ועד להשתמרותו החלקית בתיאורי התגלות נבואיים וחכמתיים המצויים על גבול החלום. ריבוי ההשקפות והדו-ערכיות המאפיינים את ההתייחסות המקראית לחלום בכללותו מסייעים להבין גם את התופעות המיוחדות לחלומות ההתגלות.
גיבור נבחר האל (יעקב), נכרי המְסכן אותו (אבימלך, לבן) ומלך חכם (שלמה) הם הטיפוסים העומדים במוקדן של שלוש מסורות עיקריות על חלומות התגלות במקרא. בספר נחקרים הדפוסים המאפיינים כל אחת ממסורות אלה וכן התמורות שחלו בהן במשך הזמן. השוואות עם ספרות המזרח הקדום מחד גיסא ועיונים פילולוגיים פנים-מקראיים מאידך גיסא הם הכלים העיקריים בחקירה זו.