ב־1958
החל שיתוףפעולה בין הקולנוען אלן רנה לסופרת מרגריט דיראס.
שיתוף פעולה זה הוליד את סרטםעטור הפרסים 'הירושימה אהובתי'. אולם במידת מה חלק חשוב מיצירתה המקורית
נותר עלרצפת חדר
העריכה. תסריט הסרט המובא כאן כולל אוצרות ספרותיים המקוטלגים במידה שלאירוניה כ'נספחים', המעמיקים את
דמותה של הגיבורה לבלי היכר ומעשיר את החוויההקולנועית. נספחים אלו מרחיבים בעיקר את זכרונותיה
של הגיבורה הצרפתייה כפי שהיאחושפת אותם בפני אהובה היפני, אודות הנידוי החברתי שחוותה
בעקבות אהבת הנעוריםלחייל הגרמני. סיפור זה מעלה באומץ נדיר את זכרון תופעת
גזוזות־השיער של אחריהמלחמה.
