"זה זמן רב מורגש הצורך בהוצאה ביקורתית של כתבי החסידות או של אי־אלו מספרי היסוד שלה. החסידות של המאה השמונה־עשרה היא פרק בתולדות הרוח של עם ישראל ש״חכמת ישראל״ לא היטיבה עמו, ואף־על־פי־כן הרבו חכמי ישראל מראשית המאה הזאת לתהות על מהותה, לדבר בשבחה או לגנותה. הוויכוחים התנהלו על בסיס עקרוני שהציג, בצדק, את השאלה: מה טובה צמחה ליהדות מתנועה זו, מה היו מאווייה החברתיים, ומה היה מקומה בין זרמי מחשבה אחרים בגי זמנה, כמו ״המתנגדות״ , ההשכלה והציונות. אולם לא המחקר ההיסטורי, שהיה להוט בעיקר אחר ״התיעוד״ של כל הנוגע לחסידות, ולא המחקר הפנומנולוגי שטרח להתמודד על הערכיות הפנימית של החסידות, לא נתנו לקורא את השהות הפנימית לשמוע את דברי החסידים עצמם. האמירה מגבוה וממרחק ובהכללה, מאפיינת את חקר החסידות על כל זרמיה. דרך זאת גם יתרונות בצדה, שכן היא נותנת פרספקטיבה כלפי הנושא הנידון, אבל אנו מצווים היום על אתנחתא, העמקה ודיוק כדי להבין את המערכת הסבוכה של עולם רוחני זה. צריד לתת למקורות עצמם לדבר, הן כדי להיות נאמנים לגופי התורות בנות זמנן והן כדי למנוע אוריינטציה מסולפת סביב החסידות, המותחת את היריעה של משמעותה אל ימינו בלא ביקורת מספקת.
שתי סיבות אלו מצדיקות, לדעתי, את העבודה שהושקעה במהדורה הביקורתית של הספר ״מגיד דבריו ליעקב״ ובפירוש שהבאתי בצד הטקסט כדי לעזור למעיין להתגבר על הקשיים הטכניים הרבים העומדים בדרכו בהבנת הכתובים.
בחירתו של ספר זה אינה מקרית: ראיתי בו אחד הספרים המרכזיים במחשבה החסידית ואף מהקשים שבהם, מה עוד שהוא מספרי החסידות הראשונים שנדפסו. התורות המובאות בו מייצגות את הלך הרוח של האסכולה העיונית העיקרית בחסידות של המאה השמונה־עשרה, שהמגיד ממזריטש היה המורה שלה. בשביל שנבין היכן נתמקדו הבעיות העיוניות־ חברתיות בין דור ראשון—של הבעש״ט וחבריו—לבין דור שני—של המגיד ממזריטש ובית מדרשו—יש צורך במונוגראפיה בפני עצמה; לא זהו התפקיד שהוטל על ספר זה: כאן פירשתי דברים לגופם בלא התייחסות לדינאמיקה של קיומם. גם אל המקורות שעליהם מסתמך המגיד ממזריטש התייחסתי כאל ״מראי־מקום״ בלבד, אף־כי בפירושי הצבעתי על התפנית החסידית שחלה בשימוש במקורות אלו, ובעיקר אמור הדבר לגבי מקורות הקבלה. יצאתי מתוך הנחה שמושגי יסוד המקובלים בחקר תולדות הדתות ידועים למעיין בספר זה, ונזקקתי להם בפירושי כדי שתימצא מערכת קואורדינאטות מושגית שבתוכה מתייצבות בעיות עיקריות בהיערכות זו או אחרת. גם אנאליזה של טקסט אינה אפשרית בלא מערכת כזאת: הבעיות יוצאות מתוכה וחוזרות אליה, וכל הקביעות המשניות שבפירוש מוארות מתוכה..."
- מתוך פתח הדבר בספר. כדי לקרוא את ההמשך נא לחצו על "עמודים מהספר" לצד תמונת הספר.