עד הלום

בספר זה כונסו שלושים וחמישה מאמרים מן העשור האחרון, המעוגנים במרחב הספרות העברית שהתהוותה בין אמצע המאה ה-19 לתחילת המאה ה-21. נדונו כאן יוצרים בולטים, מעמודי התווך של הספרות העברית בפרוזה ובשירה, ובהם י"ל גורדון, מיכה יוסף ברדיצ'בסקי ויוסף חיים ברנר, י"ל פרץ ואורי ניסן גנסין, חיים נחמן ביאליק ונתן אלתרמן, נתן זך, א"ב יהושע ויהושע קנז, יצחק אורפז וחיים באר, ועד צרויה שלו ואתגר קרת. בצידם הוקדשה תשומת לב לסופרים שנשכחו מלב, אולם גם להם מקום במפה המגוונת של הספרות ושל מחשבת הספרות.

רבים מן הפרקים עשויים כתמונות קבוצתיות, הממפות גזרות רחבות של הספרות העברית לדורותיה על-פי נושא משותף, כגון ייצוגיהן הספרותיים של מלחמת העצמאות ומלחמת יום הכיפורים, או פגישתם של סופרים בני דורות שונים עם ארץ ישראל. פרקים אחרים בוחנים סוגיות בדיוקנה ובזהותה של הספרות העברית כהוויה קולקטיבית לאומית כגון מושג הקנון הספרותי, מושג המשורר הלאומי, הספרות כמערכת כלכלית או המצאתו של הדיבור העברי בסיפורת ותרומתו להחייאת העברית כלשון מדוברת.

כל פרק עומד בפני עצמו, אבל צירופם יחד בונה עלילת-על מורכבת. זהו סיפורה של ספרות צעירה, יחסית, שעברה ב-200 השנים האחרונות מהלך מואץ של צמיחה והשתנות מתוך מגע מפרֶה עם תרבויות אירופה. בד בבד היא נטועה במסורות קדומות, ואוצרת בלשונה ובנושאי היסוד שלה את עקבות הספרות העברית הקלאסית לרבדיה מן התנ"ך ואילך. זוהי ספרות המבטאת יותר מכל תעודה היסטורית את ניסיונות הקיום הדרמטיים של העם היהודי בדורות האחרונים: מתקוות האמנציפציה ועד תהומות השואה; מחיי אמונה מסורתיים ועד מציאות חילונית מודרנית; מהתפצלויות אידיאולוגיות וגיאוגרפיות ועד כינונה מחדש של הזהות הלאומית בהקשר העברי, הציוני והישראלי. עמידתה של הספרות העברית לנוכח סבך הקיום היהודי ובתוכו היא הדבר שהספר הזה מנסה לברר.