הספר בוחן את הזיקה בין מחשבת ברוך שפינוזה לבין מחשבת פרידריך ניטשה. נקודת הדמיון המרכזית הבולטת ביותר בין הגותו של שפינוזה לזו של ניטשה היא שלילתם המפורשת של קיומו של האל הדתי, ובעקבותיה ניסוח של אתיקה אנושית עבור מי שניתן לכנות "אדם ללא אלוהים": אדם שהציר המרכזי למחשבתו ולחייו איננו עוד האל הדתי. אך גם נקודת שוני בולטת ומשמעותית הופכת את ההשוואה ביניהם לפורה מבחינה פילוסופית: בעוד שפינוזה פורש, בספרו אתיקה, משנה שיטתית, שמשקפת את שאיפתו לדון בסוגיות פילוסופיות לפי הדגם הגיאומטרי, ניטשה מתנגד באופן מפורש לבניית שיטה פילוסופית ומקדיש חלק ניכר מכתביו לקעקוע רעיון זה.
החשיבה הפילוסופית, לדעת המחבר, היא ניסיון למתוח את גבולות החשיבה האנושית עד בלי די. שפינוזה וניטשה נטלו על עצמם משימה זו, הן בנקודת הדמיון ביניהם, שמבקשת לחשוב על המשמעות הקיומית של "אדם ללא אלוהים", והן בנקודת השוני ביניהם, שיוצרת עימות בין הפן הלוגי והשיטתי במחשבת האדם לבין הפן האסוציאטיבי והספונטני בה.
ד"ר שי פרוגל מלמד פילוסופיה בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב. ספריו הקודמים: רטוריקה (2006) ו-The Rherotic of Philosophy (2005).
