חקרי מזרח לזכר דוד צבי בנעט

"לעתים היינו תוהים כיצד מסוגל היה אדם אחד להגיע להיקף עצום כזה של ידיעות, מבלי לוותר כהוא זה על ירידה לעומק-העניינים ומיצוים עד התום המוחלט. חיינו לא היו קלים במחיצתו. לפתע הוברר לנו, מסיימי תיכון צעירים, כי ציטוט בערך, ורישום על-יד, וחצי-ידיעה - כל אלה חותם הרישול עליהם ולא יכירם מקומם באוניברסיטה. אנו בושנו בבורותנו ונכלמנו מדלות-ידיעותינו. מרגע ש"היינו בעינינו כחגבים", אותה שעה החלה "מלאכת השיקום" הנפלאה בידי מורה מעמיק ורב-חסד. לא נזף, לא עלב ולא פגע. בסבלנות אין-קץ, היה מנסה לאלף בינה את תלמידיו החדשים ולהעניק להם מושגי-יסוד בחיפוש האמת המוחלטת שבמדע. למדנו לומר: אינני יודע, לא בדקתי, נראה לי, אולי, ייתכן.
אם עוקר-הרים כמותו נהג כך, אנו - על אחת כמה וכמה! הוא עקר מליבנו ודאות והטיל בנו ספקנות. מוסכמות ואמיתות מקובלות הפכו נושא לבדיקה מחודשת, לפעמים בתוצאה מהממת. השאיפה לדיוק האבסולוטי ולירידה עד שורשו של כל עניין ולא לומר דבר שאינך בטוח בו, הפכה לטבע אצל רבים מתלמידיו, והיא מלווה אותם עד היום בכל דרכיהם".

(מתוך הקדמה מאת יצחק נבון, נשיא מדינת ישראל)