בשלוש הארצות הזעירות השוכנות על הגדה המזרחית של הים הבאלטי התגוררו ערב השואה כ350,000- יהודים, מהם כ250,000- בליטא, כ95,000- בלאטביה וכ5,000- באסטוניה. אמנם קהילות אלה היו אז כ1.1%- בלבד מיהודי העולם, אך עוד משכבר הימים נודעו כמרכזים חשובים של לימוד תורה, תרבות יהודית ופעילות ציונית. לא בכדי כונתה ליטא "ארץ ישראל דגלותא" וּוילנה כונתה "ירושלים דליטא". ואולם בעת הכיבוש הנאצי נטבחו יותר מ90- אחוזים מבני הקהילות הללו בידי שכניהם הלא-יהודים. מדובר בשיעור הקרבנות הגבוה ביותר בכל אירופה! מתי מעט בלבד זכו להיאבק על חייהם ועל כבודם הלאומי, אם בנשק אם בכוחה של המילה הכתובה. בחיבור שלפנינו רוכזה לראשונה ביבליוגרפיה נבחרת של אלף מאמרים על חיי היהודים בארצות הבאלטיות מסוף מלחמת העולם הראשונה ועד לאחר מלחמת העולם השנייה, וכן על מורשתם התרבותית בת מאות השנים. רוב המאמרים ראו אור במאתיים פרסומים מדעיים ואחרים בשפות שונות וגם מנקודות ראות שונות.
