נוכחות והיעלמות

במחצית השנייה של המאה העשרים נכתבה ביוגוסלביה לעבר ספרות שביטאה את עושר המרקם התרבותי של מדינה פדרטיבית שתושביה מהווים פסיפס של לאומים, דתות, שפות ותרבויות. טובי הסופרים בארץ זו כתבו גם על יהודים ויהדות.

נוכחות והיעלמות הוא עיון ספרותי-היסטורי בדיוקנו של מיעוט יהודי בעיני עצמו ובעיני זולתו. מהיבטים שונים עולה השאלה מהי משמעות היהדות לאחר השואה במקום שאבד חלק הארי של קהילה דינמית רבת פעלים ובזמן שהדת אינה משמשת עוד מוקד שייכות ומקור נחמה. שאלת השייכות ליהדות בעולם חילוני עולה שוב ושוב בספרות וחושפת את החלל הטעון שהותירה השואה, וכרוכות בה שאלות קיומיות מובהקות של בן המאה העשרים, המחריפות שבעתיים בארץ מורכבת זו. 

בספרות המגוונת שיש לה נגיעה לנושא היהודי בולט הניסיון לגלות בתולדות היהודים ובגורלם את יסודות הזיקה והשייכות למורשת רעיונית וערכית, המשמשת פתח להבנה עצמית בעולם מוכה אבדן, שפניו שונו. במובן זה, מה שהיחיד מוצא במורשת ומתגם רעיונית ואסתטית לשפת זמנו הוא תוכן ישן שנוצק לכלים חדשים, שלובים.