תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים

הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים הייתה אחד המפעלים המרכזיים של התנועה הציונית, והרוח החיה להקמתה היה חיים ויצמן. כצעד סמלי למימוש הצהרת בלפור הונחו ביולי 1918 אבני הפינה לאוניברסיטה העברית על הר הצופים. מעמד הפתיחה של האוניברסיטה בשנת 1925, בנוכחות הלורד בלפור, הנציב העליון הרברט סמואל, הרב הראשי לישראל אי"ה קוק, המשורר ח"נ ביאליק ומדינאים ומלומדים אחרים, עורר ברחבי העולם היהודי התרגשות עצומה, ונתפס כביטוי למימוש התחייה הלאומית והתרבותית של העם במולדתו ההיסטורית.
תולדותיה של האוניברסיטה העברית שזורות אפוא בתולדות העם היהודי, התנועה הציונית ותולדות היישוב.
הקמת האוניברסיטה מהווה דוגמה מעניינת למתח שבין מטרות לאומיות אידאולוגיות לבין אופיו האוניברסלי של המחקר המדעי, מעלה שאלות לגבי הזיקה בין המסורת היהודית למדע המודרני ולגבי הקשר בין צורכי היישוב בארץ ישראל לבין האינטרסים של העם היהודי ברחבי העולם. ייסודה של אוניברסיטה מערבית בארץ ים תיכונית אף הוא בעל השלכות חשובות על תוכן ההוראה והמחקר בה.
בחלוף שבעים עשורים לפתיחתה הרשמית הוחל במפעל תולדות האוניברסיטה העברית, שכרך זה הוא פרי ראשון שלו. הקובץ דן באופן שיטתי, ביקורתי ומקיף בשורשי רעיון האוניברסיטה, בהכנות לפתיחתה, בדמויות מפתח אחדות שעמדו ליד עריסתה, בתולדותיהם של המכונים והחוגים הראשונים, בניסיונות ובהצלחות לרכז ולהצמיח מלומדים בעלי שם בתחומי המחקר השונים, אך גם בהתחלות שנקטעו. קובץ המאמרים מעלה תרומה הן לתולדות הציונות והיישוב הן לתולדות המדע וההשכלה הגבוהה במאה העשרים.