מהו המובן של להיות אדם? מה מבדיל בינינו לבין אבותינו? אנה מועדות פניו של המין האנושי? תשובות על השאלות הללו ועל רבות אחרות, חידתיות אף יותר, נותן האנתרופולוג הנודע איאן טטרסל בספרו. הספר הוא תיור עולמי שבו אנו לומדים מתי והיכן התפתחו המין האנושי והכשרים שלו לאהוב, לדבר ולחשוב. בכתיבתו הלירית ובתובנותיו עוצרות הנשימה על התפתחות האדם הספר לוקח אותנו לסיור מופלא אל נבכי העבר ואל מסתרי העתיד.

ה'אוריינט', שבועון בשפה הגרמנית שיצא לאור בשנים 1942–1943 בעריכת וולפגנג יורגראו וארנולד צווייג, היה אחת התופעות התרבותיות הייחודיות של העלייה דוברת הגרמנית בארץ ישראל. מאביב 1942 עד לחיסולו באביב 1943 הוא שימש ביטאון ליהודים יוצאי השמאל הגרמני המרכז אירופי שהגיעו ארצה מאימת השלטון הנאצי בארצם. בנטייתו הפוליטית השמאלנית, ברקע הלא ציוני של אנשיו ובבדלנותו התרבותית והפוליטית היה ה'אוריינט' סמן קיצוני בקשת העיתונות של העלייה הגרמנית ועל כן העלה את חמתם של רבים בחברת היישוב. בה בעת היה השבועון הארץ ישראלי חלק מעיתונות השמאל הגרמני הגולה שיצאה לאור ממוסקווה ועד ניו יורק, מפריז ועד בואנוס איירס. תופעת ה'אוריינט' טרם נבחנה במחקר מונוגרפי. הספר פורס את קורות השבועון ומנתח את הסוגיות המרכזיות שנידונו בו מכמה היבטים היסטוריים: השבועון כחלק מן הגלות הפוליטית מהרייך השלישי; השבועון בראי תולדות יהדות מרכז אירופה; השבועון כמרכיב ייחודי בפסיפס התרבותי והפוליטי של היישוב העברי. הספר פותח צוהר לעולמם של אינטלקטואלים ופעילים פוליטיים לא ציונים שנעקרו מארצות מוצאם בשנות הרייך השלישי והגיעו לארץ ישראל, לחברה שהאידאולוגיה השלטת בה חתרה לבניין אומה עברית.

מדינת ישראל מתמודדת עם סוגיות דמוגרפיות רבות, מהן סוגיות הקשורות בגידול באוכלוסייה בישראל על מגזריה השונים; סוגיות הקשורות בהזדקנות האוכלוסייה; בשינויים שחלים במבנה המשפחה; בהגירה; בפריון; בהון האנושי שלה ועוד. ספר זה נותן לקורא כלים ונתונים להכיר בנושאים אלה. הוא בוחן את מאפייניה של האוכלוסייה בישראל, על הקבוצות המרכיבות אותה בראשית המאה ה-21, וסוקר מגמות להתפתחותה בעתיד. אפשר לומר שכמעט אין תחום מתחומי החיים הרבים שגורם האוכלוסייה אינו מרכזי בקביעת מהותו והתפתחותו. הניתוחים מלווים בלוחות ובתרשימים המאירים, מבססים ומשלימים את הסקירות. הספר מעודכן עד סמוך לתאריך הופעתו. פרופ' משה סיקרון, דמוגרף וסטטיסטיקן, היה מנהל הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה; מרצה במחלקה ללימודי אוכלוסייה באוניברסיטה העברית בירושלים, ופרסם ספרים ומאמרים על העלייה לישראל, על האוכלוסייה, על כוח העבודה ועוד.

בעידן המודרני האינדיווידואליסטי מצויים מרבית בני האדם במרדף אחר האושר. "מקסם האושר" מבקש להעמיד התייחסות שונה לשאיפה לאושר מזו הקיימת כיום בשיח על החיים ואיכותם. האם אפשר לראות באושר את התכלית העליונה של חיי האדם, והאם יש דרכים ואמצעים להשיגו? האם אפשר לדבר על אמנות האושר כפי שאפשר לדבר על אמנות האהבה? אלה כמה סוגיות מפתח הנבחנות בספר. מחקרים מודרניים רבים בדקו את רמת האושר שמוצאים בני אדם בתחומים השונים של חייהם (עבודה, יחסים בין אישיים, פנאי וכיוצא בזה) ואת השלכותיו של האושר התחומי על האושר הכללי. האומנם הצליחו המחקרים האלה להגיע למסקנות משמעותיות שיכולות להיות להן השלכות על רמת האושר של הפרט? מן הספר עולה כי יש לשנות את סדרי העדיפויות במחקר האושר ולהשקיע יותר בתחום הבנת כישורי החיים והדרכים להנחלתם לפרט. מסקנה מרכזית בו היא שהעדר האושר אינו פוגע במהות האנושית של האדם. נכון יותר לומר כי השאיפה לאושר היא המצב הטבעי לאדם, ולא ההגעה אליו. משמסכימים למסקנה זו, אפשר להמשיך ולהגדיר לצד האושר שאיפות אחרות, ולעסוק בשאלה המהותית: כיצד יכול האדם במאה העשרים ואחת לנהל את חייו לשביעות רצונו מתוך ניצול ופיתוח של שכלו, רגשותיו וחושיו ומתוך קבלת אחריות על חייו. רפאלה בילסקי מלמדת בחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. היא מתמחה בפילוסופיה פוליטית ופרסמה בין השאר מאמרים בנושאי החירות, השוויון והצדק החברתי. בעברית ראה אור ספרה על זאב ז'בוטינסקי "כל יחיד הוא מלך", הוצאת דביר תשמ"ח. בשנים האחרונות חוקרת ומרצה רפאלה בילסקי בנושא האושר.

הספר הוא פרי מחקריהם של חוקרים ישראלים בתחומי הלמידה המוטורית, הפסיכולוגיה של הספורט והמאמץ הגופני והסוציולוגיה של הספורט. שלושה תחומי דעת אלו מספקים מידע על התנהגותו המוטורית של האדם, לאו דווקא באירועי ספורט ולאו דווקא ספורטאים מיומנים ומומחים אלא ההתנהגות הנצפית במסגרות של פעילות גופנית מבוקרת יותר המשמשת ללמידת מיומנויות מוטוריות, לטיפוח כשרים תנועתיים יום-יומיים ולשיקום תנועתי. הספר מציג מחקרים שבחנו את מערכת היחסים המורכבת בין העיסוק העממי והספורטיבי בפעילות גופנית לבין היבטים התנהגותיים, קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים של בני גילים שונים, ספורטאים ולא-ספורטאים, בריאים ובעלי לקויות. ההנחה שעמדה בבסיס מחקרים אלו היא שהאדם הפעיל גופנית הוא בעל חשיבה טובה יותר, קשב רב יותר לסביבה ויכולת חברות טובה יותר. ההתנסות בפעילות גופנית מגבירה את יעילותה של תפיסת הסובב, את מהירותה ודיוקה של קבלת ההחלטות ואת מהירותה של התגובה למתרחש. עשרת הפרקים הכלולים בספר יעשירו את ידיעותיהם של החוקרים, המורים והסטודנטים על התנהגותו המוטורית של האדם. בצד מידע בסיסי על גישות מתודולוגיות ופילוסופיות של המחקר בתחום דעת זה ימצא הקורא מידע גם בנושאים ייחודיים, כגון היבטים קוגניטיביים של מוכנות ללמידה ולביצוע והיבטים חברתיים בספורט - ומתברר שלהתנהגותו המוטורית של האדם, כמו להתנהגותו הקוגניטיבית, החברתית, הרגשית והמוסרית, יש פנים רבים.

הספר מציג מחקר מקיף של השירה הפוליטית הישראלית מאז שנות הארבעים של המאה העשרים ועד שנות התשעים שלה. פרקיו מנתחים את יצירות המשוררים מצד הזיקה בין הפואטיקה של המשורר לבין ההיבט הפוליטי של יצירתו, בין האמירה הפוליטית-אידאולוגית ביצירתו לבין המנגנונים הספרותיים שבתוכם נוצרה ובין מנגנונים אלה לבין הנורמות הספרותיות של הזמן. הספר עוסק במשוררים חשובים שטרם זכו לדיון מחקרי של ממש (ויזלטיר, לאור, דיצני) וכן במשוררים שנידונו ונחקרו לא מעט (אלתרמן, גרינברג, עמיחי, רביקוביץ, זך) ומציע קריאה חדשה בכתיבתם. זהו דיון שיטתי ראשון מסוגו בשירה הפוליטית הישראלית כמכלול, והוא ממלא חלל בביקורת התרבות והשירה העברית בכלל ובביקורת השירה הפוליטית בפרט. הדיון במשוררים ובפואטיקות המרכזיות שהעמידה השירה הישראלית נשען על בסיס תאורטי אשר מאפשר את הקריאה החדשה של הטקסט הספרותי. בתוך כך הוא מאיר נושאים מרכזיים כמו מאפייני התרבות הישראלית והזהות הלאומית, היחס לשואה וההבדל בין זיכרון לאומי לזיכרון פרטי, הקול הנשי בשירה הישראלית ונקודת המבט הפוליטית הייחודית לו, המכנה המשותף למשוררי הימין וחזונם הפוליטי לעומת האידאולוגיה האלטרנטיבית של משוררי השמאל, ייצוג השאלה הערבית בראשית תקופת המדינה והתמורה שהתחוללה בו בעקבות מלחמת לבנון והאנתפאדה הראשונה. שאלות אלה ואחרות, הנוגעות בספרות ובאידאולוגיה כאחת, אינן נחלתה של האקדמיה בלבד אלא הן עשויות לעניין קהל קוראים רחב.

במדינת ישראל בפתח המאה העשרים ואחת מתרחש חלק ניכר של העבודה המקצועית בשירותי אנוש, ובעיקר בתחום השירותים הסוציאליים בהקשר בין-תרבותי, כאשר נותן השירות מוצא עצמו בקשר מקצועי עם פונה הבא ממגזר או מרקע תרבותי שונה משלו. זאת כאשר התרבות הדומיננטית נתונה במחלוקת ואל מולה מתעצבות תרבויות וזהויות קהילתיות על בסיס מוצא, לאום, דת, דתיות, מעמד או אידאולוגיה. אמנם מערך שירותי האנוש בישראל פועל זה עשרות שנים בסביבה מרובת תרבויות, אך עד לעשור האחרון, שבו הקצינו התהליכים החברתיים-תרבותיים שצוינו, נטו אנשי המקצוע להתעלם במידה רבה מהשפעות ההקשר התרבותי או הבין-תרבותי על העבודה המקצועית. השפעות אלה הן עניינו של ספר זה, המבוסס בעיקרו על עבודות מדעיות שהוצגו במסגרת כנס ה-40 לייסודו של בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש פאול ברוואלד באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא משקף זוויות התייחסות שונות לנושא זה – של חוקרים בבית הספר כמו גם של מומחים בעלי שם עולמי שהשתתפו בכנס. חלקו הראשון של הספר בוחן את התמורות החברתיות-תרבותיות בחברה הישראלית בפתח המאה החדשה. חלקו השני יוצא מן התיאוריה והמחקר הבין-תרבותי אל ההשלכות בתחום הפרקטיקה, ואילו חלקו השלישי יוצא מן השדה אל הצעות למודלים של התערבות רגישת תרבות.

חשיבותה של התנהגות אתית של מטפלים הוכרה עוד בימי קדם. במוקד הדרישה האתית למן ראשיתה הייתה העמדת חובותיו של המטפל כלפי מטופליו מעבר לאינטרס האישי שלו. בשנים האחרונות אנו עדים לפריחה מחודשת של העיסוק באתיקה מקצועית. כיום ארגונים מקצועיים רבים מגדירים כללי התנהגות אתית כחלק בלתי נפרד מהפעילות המקצועית, מתוך העמדת טובתו של המטפל במרכז. כללים אלו מנוסחים בדרך כלל בקוד אתי. למרות ההבדלים בין גישות טיפוליות ושיטות עבודה, רבות הן הדילמות האתיות המשותפות. לפנינו הספר המקיף הראשון שנכתב בעברית, על ידי אנשי מקצוע ישראליים, שדן בסוגיות ובדילמות אתיות העולות במקצועות בריאות הנפש. הספר מציג את היבטי החשיבה האתית, את יסודותיה ההיסטוריים, הפילוסופיים והפסיכולוגיים ואת הכללים האתיים המעוגנים בקודים ובחוקים בישראל. מוצגים בו הן עניינים אתיים כלליים הן סוגיות ייחודיות. הדיונים מלווים בדוגמאות לדילמות אתיות ולהתמודדות אתן מן העבודה המעשית או מן הפניות לוועדות האתיקה השונות בישראל. כל הכותבים בספר הם אנשי מקצוע מומחים ומיומנים ובעלי שם בתחומם. הספר מיועד בעיקר לאנשי בריאות הנפש, אך גם אנשי מקצועות טיפוליים אחרים וכן אנשי חינוך, הדרכה וייעוץ ימצאו בו עניין ומענה על שאלות אתיות המתעוררות בעבודתם. למטופלים ולציבור המתעניינים הספר מאפשר הצצה לשיקולים הערכיים והנורמטיביים המנחים את המטפלים בעבודתם וכך הוא עשוי לתרום לגיבוש ציפיות הדדיות תואמות. הספר שלפנינו הוא מהדורה חדשה ומעודכנת של קודמו, אשר סיפק בסיס ידע לעבודה מקצועית מעמיקה בתחום האתיקה המקצועית של המקצועות המטפלים. אתיקה מקצועית היא תחום דינאמי ומתפתח תוך תהליך של התמודדות מתמדת עם דילמות המתעוררות בעבודה המעשית. לכן, גם לאחר שהארגונים המקצועיים הגדירו כללי אתיקה כחלק בלתי נפרד מהפעילות המקצועית שלהם, נמשך פיתוח החשיבה האתית ובעקבותיו הרחבות ושינויים של כללי האתיקה. לקראת הוצאת המהדורה החדשה של הספר עודכנו הפרקים העוסקים בקשר המקצועי ובסוגיות האתיות הייחודיות למקצועות השונים. בפרק האחרון מובאים הקודים האתיים המעודכנים של האגודים והאגודות של מקצועות הייעוץ והטיפול הנפשי.

כיצד קהילות הנבדלות זו מזו באורח חייהן ובתרבותן יכולות להתקיים במסגרת מדינית אחת? שאלה זו רלוונטית במדינות רבות ובישראל במיוחד, ותאוריית הרב-תרבותיות מנסה למצוא לה תשובות . צ'רלס טיילור, פילוסוף ואיש ציבור קנדי, כתב חיבור רב השפעה ששמו 'הפוליטיקה של ההכרה', ובו בחן את תביעתה של קהילת דוברי הצרפתית בחבל קוויבק להכיר בתרבותה ובשפתה. בחיבורו הוא פיתח גישה חדשנית ומאוזנת לרב-תרבותיות, גישה הנשענת על ניתוח פילוסופי והיסטורי, המכירה ומוקירה את הזהות האותנטית והייחודית של כל קהילה ועם זאת מדגישה את קיומו של מרחב מושגי והיסטורי משותף. טיילור סבור שהזהות התרבותית מתהווה במרחב משותף זה באמצעות דיאלוג. מושג הזהות הדיאלוגית מאפשר לדחות את הטענה שלכל קבוצה אמות מידה משלה ולכן אין מקום לשיג ושיח ביניהן. אדרבה, גישתו מעודדת ריבוי זהויות המנהלות ביניהן משא ומתן להכרה הדדית . חיבורו של טיילור רואה כאן אור לראשונה בתרגום לעברית. לאור גישתו נידונה גם שאלת הרב-תרבותיות במציאות הישראלית ממגוון היבטים: מהו מעמדן של קהילות אנטי-דמוקרטיות בחברה רב-תרבותית? התיתכן זהות ישראלית אותנטית? כיצד משפיע השיח התקין פוליטית על ההכרה בקבוצות למיניהן? מה מקומה של המסורתיות שבין החילוניות לדתיות? כיצד משפיעה התפרקות הזהות הישראלית האחידה על האפשרות לסולידריות ולפעולה משותפת? כיצד נקלטה העלייה ממדינות חבר העמים? מהו יחס הערבים לשואה? ועוד ...