This volume is dedicated to the subject of the curriculum and the teaching of Hebrew. One major challenge to Jewish education is the relationship of Jewish and general subjects within a single curriculum.

Nietzsche described himself as the first psychologist of the West. His interpreters, however, have seldom regarded his works as contributions to psychology. This book gives the psychological perspective a central role and uses it as a guide through Nietzsche's aphoristic maze toward the center of his thought, method, aims and ramifications. Psychology thus serves as the path to his philosophy and leads to a reconstruction of his substantive theses, including the morality of positive power. By exploring Nietzsche's depth psychology in detail, the book clarifies his basic purpose: to entice readers into uncovering and reactivating their own sources of creative power.

זוהי מהדורה עברית שנייה ומורחבת של ספר זה, שמאז יצא לראשונה באנגלית (בהוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 1980) נתקבל בקרב קהילת חוקרי הפילוסופיה בעולם כסולל דרך חדשה בחקר קאנט. הספר מראה כי הרצון המוסרי הבסיסי ("הרצון הטהור") מתרחב אצל קאנט לכדי רצון היסטורי, החותר לעצב מחדש את העולם האמפירי לאור מושג "הטוב העליון בעולם". בכך קאנט בונה שלב שני, תוכני וקונקרטי יותר, בתורת המוסר והמעשה שלו. ספר זה משלים את "קאנט וחידוש המיטאפיסיקה", ספרו הראשון של פרופסור ירמיהו יובֵל על קאנט (בהוצאת מוסד ביאליק), ויחד הם מציעים פירוש מחדש של שיטת קאנט כולה. במרכז הפירוש הזה עומד מושג "האינטרסים של התבונה", שגילוי חשיבותו המרכזית אצל קאנט הוא אחד מחידושיו של יובל. הואיל ואינטרס התבונה אינו יכול לבוא על סיפוקו המלא בתחום הידיעה – יש בו יותר "ארוס" מ"לוגוס" – ראה קאנט צורך לכוון את העודף הזה לתחום המעשה המוסרי וההיסטורי. במהדורה מורחבת זו נוסף פרק חדש, המנתח את תורת המוסר הבסיסית של קאנט במונחי תורת הרצון שלו ומראה כיצד היחס בין מרכיביה השונים של הפעולה המוסרית בא לידי ביטוי ביחס בין הניסוחים השונים של הציווי הקטגורי הידוע של קאנט. המחבר טוען בין היתר שההכרה באדם כבתכלית לעצמה אינה נגזרת מעקרון ההכללה (אוניברסליזציה) של הרצון, אלא היא כבר מונחת ביסודו ומעניקה לו ערך מוסרי.

הרצאה מבריקה זו, שפורסמה בצרפת בתום מלחמת העולם השנייה, כתובה בלשון צלולה השווה לכל נפש, ובה נידונים היבטים חשובים של ההגות הקיומית. כדברי סארטר, הרצאתו היא לימוד סנגוריה על האקסיסטנציאליזם כנגד האשמות שהטיחו בו השמאל הקומוניסטי והימין הקתולי. עוצמתה הרעיונית של ההרצאה, לא פחות מבהירותה הרבה, הם שהופכים אותה לקריאת חובה לכל מי שמבקש לעמוד על אופיו ופגמיו של הזרם ההגותי המשפיע ביותר באירופה שלאחר המלחמה. יהיו ככל שיהיו הפגמים שבהרצאה שלפנינו והסתירות שבינה ובין כתביו האחרים של סארטר, שבר אחד נעלה מכל ספק: זהו מסמך אנושי - פילוסופי והומניסטי חשוב ועצם הופעתו בישראל (וההתייחסות אליו) רק תגדירנו, אם לנקוט את לשונו של סארטר, באור חיובי יותר.

The various chapters of this book deal with some of the main aspects of cultural transition among immigrant youths in a specific society – that of Israel. However, the editor of this book believes that these contributions relate to universal issues whose meaning transcends the Israeli case. In its attempts to ease the hardships of absorption and reacculturation for its young immigrants, Israel has often exercised a special strategy: education within residential settings. Many of the chapters included here therefore refer to this particular educational and organizational strategy and its various feature, especially to Youth Aliyah.

המתבונן בחברה היהודית בישראל אינו יכול להתעלם מן הקיטוב העמוק שבין יוצאי ארצות המערב לבין יוצאי ארצות המזרח. הספר עוסק מצד אחד בגורמים המונחים כיום ביסוד ההזדהות של קבוצות אוכלוסייה עם החברה הכללית בישראל ומצד אחר בגורמים לניכור הבין-עדתי. במסקנותיו הוא מצביע על הדרכים האפשריות לגשר על פני הפילוג והקיטוב בחברה הישראלית. הספר מבוסס על מחקר אמפירי מקיף שנערך בקרב יהודים בישראל.

"שופנהאור כמחנך מכיל את תמציתה של הפילוסופיה הניטשיאנית המוקדמת... מרבית הנושאים של חיבוריו הראשונים נידונו כאן מחדש." ואלטר קאופמן, ניטשה: פילוסוף, פסיכולוג, אנטיכריסט , 1982, עמ' 147 "שתי המסות שלפנינו, שהם הדיונים השלמים היחידים של ניטשה בשאלות חינוך, עוסקות בקשר המהותי החייב לשרור לדעתו בין חינוך לתרבות. החינוך הנכון על פי ניטשה הוא מטעם התרבות ולמענה. על כן, חובה על כל מחנך וחניך שהחינוך ההומניסטי עדיין יקר לליבו, לקוראן ולנסות וליישם את לקחיהן בכיתתם ובבית ספרם." יעקב גולומב , "הקדמה", עמ' 1

The Census represents the first centrally organized survey of Jewish education in the Diaspora, referring to the limited time frame, using systematic scientific methods of data collection and analysis, and based on direct contact with each of the Jewish schools known to exist.

The work presents an account of modern Jerusalem’s demographic evolution and a description of the city’s socio-demographic profile at present. The demographic evolution will be traced back succinctly for about 150 years. The last two decades, since the reunification is treated more intensively. The enormous contrast between the conditions that existed in the mid-19th century at the threshold of modernization, and those prevailing in contemporary Jerusalem, as residents and visitors can experience and study them, should convey an inkling of the progress made. This progress was not achieved by constructing a completely new city – as in the case of Tel-Aviv and many other places in Israel and elsewhere – but by the more intricate processes of reforming a historic and in this instance even a holy city, and developing it through additions of large areas and the innovations of modern life.