עונש המוות העסיק את ויקטור הוגו כל חייו, והוא הביע את דעתו הנחרצת נגדו ברבות מיצירותיו. הוא לא הסתפק בכך. הוא התערב בכל הזדמנות שבה עלתה הסוגיה על הפרק, בארצות שונות. הוא ניסה לסייע במאבקים משפטיים לביטול עונש המוות באחדות מארצות אלה, ובעיקר בשווייץ ובפורטוגל, שם נחל המאבק הצלחה. יומו האחרון של נידון למוות מציג בצורה גבישית וממוקדת - וכן מהפכנית לזמנה - את הנושא החולף כחוט השני לאורך כל שנות יצירתו הענפה של הוגו; נושא עונש המוות, מעורטל מצדקנות והזרה, זוכה לדיון בעטו של הפרקליט המוכשר ביותר בלשון הצרפתית בכל הזמנים. הסיפור קלוד גה , המבוסס על מאורע אמיתי, הוא ביטוי מצמרר לשרירות שבעונש ולהקשר החברתי שלו. לספר נוסף פתח דבר מאת דניס שרביט.

בשיח הפוליטי בארץ עולה חזון המדינה הדו-לאומית בדרך כלל כאיום, כתרחיש קטסטרופלי שחובה למנוע כמעט בכל מחיר. באמצע שנות העשרים, לעומת זאת, הועלה חזון זה בידי אגודת "ברית שלום" כמתווה ציוני חלופי. עם חברי האגודה, שהתגבשה בירושלים בשלהי שנת 1925, זמן מה לאחר הקונגרס הציוני הי"ד, נמנו כמה מהאינטלקטואלים המרתקים של התנועה הציונית וה'יישוב' בארץ ישראל, בהפ ארתור רופין, גרשם שלום, ר' בנימין, שמואל הוגו ברגמן, יצחק אפשטיין ועקיבא ארנסט סימון. 'ברית שלום' חרתה על דגלה את הרעיון של הקמת מדינה דו-לאומית יהודית-ערבית בארץ ישראל, כמתווה לפתרון סכסוך הלאומים בארץ המריבה וכחלופה רדיקלית לחזון מדינת הלאום היהודית. אחרי שנים שבהן הלכה 'ברית שלום' מדחי אל דחי, לא הגיעה לכל הישג משמעותי ולא הרחיבה את בסיס התמיכה בה, התפזרה האגודה בראשית שנות השלושים. עם זאת, רעיון המדינה הדו-לאומית וזכר האגודה ממשיכים ללוות את השיח הפוליטי הציבורי בישראל ולרתק חוקרים מכל העולם, גם בחלוף למעלה משבעים שנה. באסופה זו מקובצים מאמרים מפרי עטם של תריסר חוקרים מדיסציפלינות, ארצות ודורות שונים, המתחקים, כל אחד בדרכו, אחר האגודה, אישיה ובעיקר אחר הרעיון הדו-לאומ ושורשיו. את האסופה חותם נספח הכולל עשרים מקורות היסטוריים מגוונים שנכתבו בידי חברי האגודה ומתנגדיה.

The biblical idea of a distinct 'Jewish contribution to civilization' continues to engage Jews and non-Jews alike. This book seeks neither to document nor to discredit the notion, but rather to investigate the idea itself as it has been understood from the seventeenth century to the present. It explores the role that the concept has played in Jewish self-definition, how it has influenced the political, social, and cultural history of the Jews and of others, and whether discussion of the notion still has relevance in the world today. The book offers a broad spectrum of academic opinion: from tempered advocacy to reasoned disavowal, with many variations on the theme in between. It attempts to illustrate the centrality of the question in modern Jewish culture in general, and its importance for modern Jewish studies in particular. Part I addresses the idea itself and considers its ramifications. Richard I. Cohen focuses on the nexus between notions of 'Jewish contribution' and those of 'Jewish superiority" David N. Myers shifts the focus from 'contribution' to 'civilization', arguing that the latter term often served the interests of Jewish intellectuals far better, and Moshe Rosman shows how the current emphasis on multiculturalism has given the idea of a 'Jewish contribution' new life. Part II turns to the relationship between Judaism and other monotheistic cultures. Elliott Horowitz's essay on the sabbath serves as an instructive test-case for the dynamic and complexity of the 'contribution' debate and a pointer to more general, theoretical issues. David Berger expands on these in his account of how discussion of Christianity's Jewish legacy developed in the late nineteenth and twentieth centuries, and Susannah Heschel shows how the Jewish-Christian encounter has influenced the study of other non-Western 'others'. Daniel Schroeter raises revealing questions about the altogether Eurocentric character of the 'contribution' discourse, which also bore heavily on perceptions of Jews and Judaism in the world of Islam. Part III introduces us to various applications and consequences of the debate. Yaacov Shavit probes the delicate balance forged by nineteenth-century German Jewish intellectuals in defining their identity. Mark Gelber moves the focus to the present and considers the post-war renewal of German Jewish culture and the birth of German-Jewish studies in the context of the 'contribution' discourse. Bringing the volume to its conclusion, David Biale compares three overviews of Jewish culture and civilization published in America in the twentieth and twenty-first-centuries. CONTRIBUTORS David Berger, David Biale, Jeremy Cohen, Richard I. Cohen, Mark Gelber, Susannah Heschel, Elliott Horowitz, David N. Myers, Moshe Rosman, Daniel Schroeter, Yaacov Shavit

הספר ביקורת התרבות החילונית עוסק ביסודות הערכיים, המוסריים, החברתיים, הלאומיים-פוליטיים והרוחניים-דתיים של התרבות החילונית המודרנית בעם היהודי ובמדינת ישראל. נושאים אלה נדונים בפרספקטיבה פילוסופית-היסטורית כללית, אך מתוך התמקדות בהווה. הספר מציג את ערכי היסוד של ההומניזם המערבי מנקודת מבט היהודית, את המטרות והיעדים שחתרו אליהם ואת הבעיות הנוקבות שעלו בניסיונות להגשימם. המחבר מנתח את שורשי הכישלונות, מגדיר את הבעיות, מתאר את ההתמודדות של מדעי החברה, המדינה והתרבות עם בעיות אלה, מבקר אותם, מצביע על עיוותים, ומציע תיקונים המתחייבים מביקורת זו.

החינוך הוא אמצעי חשוב ומרכזי בביסוסן של תנועות לאומיות. הספר כלים שלובים בחינוך הלאומי: הסיפור הציוני מוסיף לחקר הלאומיות את ההיבט החינוך הלאומי בבתי הספר. הנחת המוצא בספר זה היא שה'איך' בחינוך בכלל ובחינוך לאידאולוגיה לאומית בפרט חשוב לא פחות מה'מה' – החינוך מסייע למאמץ הלאומי לא רק בתכנים, אלא גם במגוון הכלים שהוא משתמש בהם. חינוך לאומי משמעותו הן חינוך לכול הן חינוך ערכי או אידאולוגי ללאומיות. לאחר מבוא היסטורי ותאורטי, עוסק הספר ב'כלים השלובים' של החינוך הלאומי הציוני, החל משלהי התקופה העות'מאנית בארץ ישראל וכלה במדינת ישראל של ימינו. בחלק הראשון נדונים הכלים הבלתי-פורמליים שרובם שלובים בלימוד הפורמלי בבית הספר, ובהם חברות תלמידים, טקסים וחגים, טיולים והכשרה טרום-צבאית ומסגרות אחרות. החלק השני עניינו יזמות וחידושים בשדה החינוך ודרכי הפצתם. בחלק השלישי נדונים העקרונות החינוכיים הכוללים של החינוך הלאומי, כגון תכניות ליבה, שתפקידן להבליט את המכנה המשותף הלאומי ולהפיצו, או ההלכה החינוכית שנובעת מהעשייה של מורים ומחנכים מובילים. הספר עוסק בשלושה מעגלים קהילתיים: החינוך הקיבוצי, הייחודי במובנים רבים, ששימש מעבדה חינוכית-חברתית בישראל ובעולם; החינוך בבתי ספר של זרם העובדים; החינוך הכללי (הלא דתי) ביישוב והחינוך הממלכתי במדינת ישראל.

השנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום הוא הביטאון החשוב ביותר בעברית בחקר המקרא ועולמו. נכללים בו מאמרים מכל ענפי המחקר הנוגעים למקרא ובהם חקר המקרא עצמו, המזרח הקדום על תולדותיו, לשונותיו וספרויותיו בזיקה למקרא, הספרות החיצונית, מגילות מדבר יהודה, התרגומים העתיקים למקרא ותולדות הפרשנות לדורותיה. בשנתון גם מדור מיוחד למאמרי ביקורת מקיפים על ספרים שראו אור לאחרונה בנושאים אלה. עורכת השנתון היא פרופ' שרה יפת וחברי מועצת המערכת הם מטובי החוקרים בחקר המקרא בארץ ומחוצה לה. המאמרים עוברים ביקורת מדעית לפני קבלתם לדפוס ועריכה לשונית וסגנונית ברמה הגבוהה ביותר. למשלוח מאמרים: פרופ' שרה יפת, החוג למקרא, האוניברסיטה העברית, ירושלים 91905

Although the reconciliation of Jewish and Polish memories of the Holocaust is the central issue in contemporary Polish­Jewish relations, this is the first attempt to examine these divisive memories in a comprehensive way. Until 1989, Polish consciousness of the Second World War subsumed the destruction of Polish Jewry within a communist narrative of Polish martyrdom and heroism. Post-war Jewish memory, in contrast, has been concerned mostly with Jewish martyrdom and heroism (and barely acknowledged the plight of Poles under German occupation). Since the 1980s, however, a significant number of Jews and Poles have sought to identify a common ground and have met with partial but increasing success, notwithstanding the new debates that have emerged in recent years concerning Polish behaviour during the Nazi genocide of the Jews that Poles had ignored for half a century. This volume considers these contentious issues from different angles. Among the topics covered are Jewish memorial projects, both in Poland and beyond its borders; the Polish approach to Holocaust memory under communist rule; and post-communist efforts both to retrieve the Jewish dimension to Polish wartime memory and to reckon with the dark side of the Polish national past. An interview with acclaimed author Henryk Grynberg touches on many of these issues from the personal perspective of one who as a child survived the Holocaust hidden in the Polish countryside, as do the three of his poems reproduced here. The 'New Views' section features innovative research in other areas of Polish­ Jewish studies. A special section is devoted to research concerning the New Synagogue in Poznan, built in 1907, which is still standing only because the Nazis turned it into a swimming-pool. For contents press here .

This illuminating study is about the absence of a concept of time in ancient Judaism, and the predominance instead of process in the ancient Jewish world-view. Sacha Stern draws his evidence from the complete range of Jewish sources from this period: mainly early rabbinic literature, but also Jewish Hellenistic literature, Qumran sources, Apocrypha and Pseudepigrapha, and inscriptions. Following a methodological introduction drawing on anthropological studies, the author starts by focusing on the word used for time in early rabbinic literature, zeman. He shows that it means only ‘points in time’ or finite periods of time, but that the concept of time as a continuum—of time as a whole—is totally absent from rabbinic texts. It is unknown even in such obvious contexts as discussions of age, accounts of the creation of the universe, and in other matters relating to timing and time reckoning, the calendar, and chronology. He shows convincingly that although timing was central to early rabbinic halakhah, it was not conceived of as a measuring of the time dimension, but rather as a way of co-ordinating different processes (e.g. co-ordinating the reading of the Shema with sunrise or dusk). The calendar, likewise, was not a measurement of time but an astronomical scheme, and therefore only process-related. Similar conclusions apply to early rabbinic notions of chronology, history, and even ethics: the notion of time as an entity or a resource, so familiar in modern society, is completely unknown in rabbinic ethics. Further confirmation emerges from the author's study of non-rabbinic ancient Jewish sources in Greek, Hebrew and Aramaic, including Apocryphal and Pseudepigraphic works and Dead Sea Scrolls, sources that are also concerned with the calendar and chronology but without any notion of time per se. The absence of a concept of time is also attested in other Near eastern cultures, but stands in contrast to Graeco-Roman culture with its pervasive concept of chronos. The ancient Jewish view also stands in contrast with medieval Judaism, when the concept of time became well established in ethics, philosophy, biblical exegesis, and halakhah, a development which Stern attributes partly to the influence of Greek philosophy on medieval Jewish thinkers. He concludes with reflections on the wider implications of these findings, especially regarding the limited Hellenization of ancient Judaism and its cultural isolation within the Graeco-Roman world. This perceptive work, clearly, cogently, and convincingly argued, offers a new perspective on the world-view of ancient Judaism and its links with other cultures in the Near East of late antiquity.

סרן קירקגור (1813–1855) איננו רק אביו של האקזיסטנציאליזם הדתי, הוא היה גם פילוסוף-סופר מחונן, שגייס את כישרונו הספרותי לשירותה של התפלספות מהפכנית ומיוחדת במינה זו. בכרך השני של ספרו החשוב או-או משורטט מעגל החיים האתי, בניגוד למעגל החיים האסתטי שתואר בכרך הראשון. בכרך זה מופיעים כמה מן המוטיבים המרכזיים בהגות קירקגור, ובעיקר תורת שלושת המעגלים הקיומיים שבפניהם ניצב האדם הצעיר המבקש לבחור לעצמו את הערך העליון שישלוט בחייו ויעצב אותם. בעוד שבכרך הראשון מוצגים הנאותיהם ומכאוביהם של החיים הנהנתנים ("האסתטיים"), הנכנעים לחושניות על כל ביטוייה -- מהמין, המוזיקה של מוצרט ועד פשיטת רגל קיומית מעוררת פלצות -- בכרך השני מוצגת ספירת החיים האתיים, המסומלת בדמותו כבדת הסבר והסברא של השופט ויליאם, כאשר מכוּתבו הולם את דמות הגיבור הבדיוני שיכול היה לכתוב את "יומנו של מפתה" בכרך הראשון. הגיבור מתווכח כאן בלהט עם שיפוטיו האתיים של השופט על אורח חייו האסתטיים. השופט, במכתבים בעלי פתוס, מנסה בכל מאודו ושכלו לדבוק באורח החיים האתי על-פי עקרונות נשגבים כפי שבאו לביטוי בתורת המוסר הקאנטית. העדפתו האישית של קירקגור הצעיר הייתה, כמובן, הספֵרה האמוּנית, שעליה כתב את חיבורו המרשים חיל ורעדה (בהוצאת מאגנס). באופק ההתפלספות בין האסתטיקן לאיש האתי מבליח לעתים מזומנות הפתרון הדתי למבוכות קיומיות ולשאלות הזהות האישית שעל האדם המודרני לעמוד מולן בעת הזאת. עורך הסדרה: יעקב גולומב

This study of Jewish cultural innovation in early twentieth-century France highlights the complexity and ambivalence of Jewish identity and self-definition in the modern world. This stimulating and original book makes a major contribution to our understanding of modern Jewish history as well as to the history of the Jews in France and to the larger discourse about modern Jewish identities.

The story of the Marranos (the Jewish converts to Christianity in Spain and Portugal) has long been a source of fascination for Jews interested in their heritage and for all those concerned with the struggle for freedom of conscience against authoritarianism. In this volume are presented the selected works of three Marrano poets, together with translations into English and explanatory notes. Each of the three poets is introduced with a biography and brief critical assessment. In a general introduction the editor explains the historical and literary background of their works and examines the inter-relationship between the Jewish and Christian cultural elements. Drawing on a wide range of published and manuscript sources, he gives a balanced picture of the Marranos and describes the process of Jewish re-education they had to undergo in order to reach their goal of integration with authentic Judaism in the Jewish communities outside the Iberian peninsula.The three poets-João Pinto Delgado, Antonio Enríquez Gómez, and Miguel de Barrios-are presented against this background as exemplifying three different 'paths to Judaism', which nonetheless have in common the dramatic experience of life under the Inquisition and the halfway house of the Marrano communities. Symbols of exile and insecurity abound. Each poet shares a sense of guilt over his past observance of Christianity and endeavours to reach out towards the authentic sources of the Jewish tradition, such as the Talmud and the rabbinic commentaries, to invest his writings with a greater cultural depth.The poems in this volume have been selected with the aim of giving a representative view of each individual poet's experience and particular literary talents. Through the translations and notes the general reader is provided with insight into their significance and purpose. The specialist reader, too, will gain from finding the writings of three little-known poets of similar background brought together for the first time and set in context.

Qui n’a pas rêvé de Jérusalem ? Beaucoup de ces rêveurs se retrouvent cependant parmi les poètes. D’où la place privilégiée qui leur est faite dans ce volume consacré aux “ chantres de Jérusalem ”. A leurs côtés, on verra des penseurs, des écrivains, des artistes, tous inspirés par la Ville.