An important feature of this book on Language, Identity and Immigration is its broad representation of different disciplines, scholars, research methodologies and international perspectives. Such variation and plurality further enhance the overall complexity of global migration, while focusing on the central role of language in the identity crises caused by immigration. The volume consists of five different parts with the first two being devoted to the process of acculturation, the next two to processes of language maintenance and developing bilingualism, and the last focusing on the larger social context. The sixteen articles included in the book are mostly based on presentations given at the international conference on Immigration, Language Acquisition and Patterns of Social Integration, held at the Hebrew University of Jerusalem in the summer of 1994, under the auspices of the NCJW Research Institute for Innovation in Education.

הספר מנתח את הגורמים החברתיים הקובעים את בריאות האוכלוסייה ואת דפוסי הפעילות של מערכת שירותי הבריאות בישראל. הוא מדגים כיצד תהליכים חברתיים, גם אם לכאורה אינם קשורים ישירות לבריאות, משפיעים על בריאות האוכלוסייה, על מבנה שירותי הבריאות ועל חלוקת משאבי הבריאות בין קבוצות שונות בחברה הישראלית בכללה ובתוך מערכת הבריאות בפרט. הספר מתמקד בשלוש סוגיות: (א) השתקפות הרקע החברתי והתרבותי של החברה הישראלית בבריאות האוכלוסייה ובמערכת שירותי הבריאות; (ב) התנהגות הקשורה בבריאות ובצריכת שירותי בריאות של יחידים ושל קבוצות בחברה הישראלית; (ג) הקשר שבין מערכת הבריאות למרכיבים מבניים אחרים בחברה הישראלית. בספר שלושה עשר פרקים, שכל אחד מהם מוקדש לעיון בנושא מרכזי אחד. הדיון בכל נושא מבוסס על סקירה ממצה של מחקרים ועל נתונים שפורסמו, והוא כולל רשימת מקורות מקיפה. הספר מיועד לאנשי מדעי החברה, לאנשי מקצועות הבריאות, לעוסקים בקביעת מדיניות הבריאות ובתכנון השירותים ולקוראים המבקשים להרחיב את השכלתם והבנתם בתחום הגורמים החברתיים המשפיעים על הבריאות. הספר שימושי במיוחד לעוסקים בהוראת הסוציולוגיה של החברה הישראלית, הסוציולוגיה של הבריאות ובהכשרת אנשי מקצועות הבריאות.

בשליש הראשון של המאה העשרים סימלו יהדות פולין ויהדות גרמניה ישויות שונות לחלוטין, דגמים מרכזיים ונבדלים לחיים יהודיים. השמדת יהודי אירופה לא הותירה מכך דבר. הספר מתמקד ברגעיה האחרונים של מציאות פוליטית יהודית, מורכבת ומלאת סתירות ערב השואה. תוך הסתייגות מהצגת תמונה דיכוטומית של יהודי מערב אירופה ומזרח אירופה, מבחין הספר באופן ברור בין גילויים של סיגול תרבותי לבין התבוללות. המודרניזציה, לא בהכרח פוררה את השייכות האתנית, אלא סיפקה ליהודים צורות חלופיות של לכידות, אשר באו לידי ביטוי בהיערכות מחודשת של קשרים חברתיים ומוסדיים. מתן משקל ראוי לביטויים הדתיים והפוליטיים-תרבותיים המובחנים של יהדות גרמניה מאפשר הצגת ההבדלים בין יהודי גרמניה ליהודי פולין לא במסגרת המתח שבין התבוללות לבין זהות אותנטית, אלא כפועל יוצא של הרקע התרבותי והמוסדי השונה של היהודים בארצות אלו ובראש ובראשונה שאלת המעמד האזרחי והיחס בין היהודים למדינה. האזרחות היא גורם חברתי ותרבותי ראשון במעלה ולא נוסחה חוקית יבשה. ביסוד ההגדרה העצמית של יהודים בגרמניה עמדה חוויית האזרחות, ואילו ביסוד ההגדרה העצמית של יהודים בפולין ניצבה השייכות היהודית-לאומית. במתח שבין הזהויות ה'גרמנית אזרחית' וה'פולנית יהודית' מציג הספר בחינה שיטתית של התגבשות התרבות הפוליטית היהודית ערב השואה לנוכח כל הלבטים והמכשולים: הדת, האנטישמיות, המצוקה החומרית ומערכת הרווחה, פולמוס ההגירה והניסיונות לגיבוש פוליטיקה יהודית אחידה.

The civic state functions by covenant, consensus, contract and compact to protect and enhance the lives of all citizens living in a defined territory. This book elaborates on the full range of conditions of a civic state drawing on literature from many branches of the social sciences.

הספר שלפנינו יכול היה להיקרא "מבוא לפילוסופיה של ההיסטוריה". זוהי למעשה מהות החיבור הזה: הוא בוחן את תפיסות היסוד של החברות הארכאיות בעניין ההיסטוריה והמיתוסים הקשורים בה. אליאדה התרשם במיוחד, בעת המחקר של חברות מסורתיות אלה, מהדחייה המוחלטת שלהן את הזמן הקונקרטי וההיסטורי מהנוסטלגיה שלהן לשיבה מחזורית אל זמן הראשית המיתי. מירצ'ה אליאדה, אחד מגדולי חוקרי הדתות במאה העשרים, נולד וגדל בבוקרשט. בין השנים 1930 - 1932 שהה בהודו והתמחה במיסטיקה הודית, דבר שעיצב במידה רבה את תפיסת עולמו ואת דרכו המדעית. הוא לימד באוניברסיטת בוקרשט, ולאחר מכן בפריס ובשיקאגו עד מותו ב-1968. אליאדה חיבר חיבורים רבים שבהם הציע תפיסה מקפת של מהות הדתות והתפתחותן. חיבוריו זכו לתפוצה רבה ביותר, תורגמו ללשונות רבות והקנו לו מוניטין. הספר הפך לחיבור המפורסם ובעל ההשפעה הגדולה ביותר שלו. לספר נוספה אחרית דבר מאת הפרופסור משה אידל.

בספר מתואר לראשונה עולמם של ישראלים בני המעמד הבינוני והבינוני-גבוה בראשית שנות התשעים. הספר מבוסס על מחקר שנערך ברמת אביב ג, שכונה המוזכרת לעתים מזומנות כשם נרדף למושג ה'צפוניות'. על רקע ההיסטוריה המקומית והתשתית האורבנית של המקום מתוארים בספר הרכבה ההטרוגני של אוכלוסיית הדיירים, אופיים של קשרי שכנות, תכנים מרכזיים בשיח המקומי וטקסטים ואירועים פומביים. הללו מנותחים בהקשר הישראלי הרחב ובהשוואה לתופעות מקבילות בעולם המערבי.

האנכרוניזם של קשת החיים מצטיין בכך שיכולתנו הפיסית מקדימה במספר שנים את בשלותנו האינטלקטואלית. לקראת סוף החיים הכוח הפיזי תש, בעוד יכולתנו האינטלקטואלית נשארת בעינה. הפער הזה גורם לסבל רב. באה החברה האנושית ומנסה לגשר על הפערים בשם החוק והסדר, ובגיל 18 נותנת לנו זכויות וחובות, שלא תמיד אנו מסוגלים לעמוד בהם. התוצאה היא תסכול עקב חוסר תפקוד. לקראת סיום מעגל החיים "משחררת" אותנו החברה מאחריותנו החברתית הכלכלית וזה בא לידי ביטוי ע"י שחרור מהמילואים, יציאה לגמלאות. שוב תסכול וצער. האנכרוניזם הנוסף נוצר עקב העובדה שהכוח הפיזי הקריטי שאנו זקוקים לו להישרדותנו ותפקידנו הולך וקטן, בעוד חשיבותו של הזקן כמאגר אינפורמציה וניסיון - נעלם ועובר מן העולם. התוצאה: מאפשרים לזקן לחיות, אך נוטלים ממנו את הנימוקים למה שיעשה זאת. בנוסף, בסביבות שנות השישים, מתווספים ליציאה לגמלאות וירידת הרזרבות החברתיות, הנפשיות והגופניות, האובדנים כ"מטר אסונות".