אוסקר ויילד (1854-1900) אימץ ביצירתו את המושג מסכה והעניק לה לא רק את המשמעויות שהיו לה ברתבות בת זמנו (האדם זקוק למסכה על-מנת לגלות את האמת), אלא אף חזה ופיתח בכתביו את המשמעות שתינתן לה בתרבות הפוסט-מודרנית (המסכה היא הפנים היחידים של האדם). ויילד כתב לידיד: "בתקופה וולגארית כמו שלנו הכל זקוקים למסכות". ואמנם, נראה שהכפילויות בחייו שימשו לו נקודת מוצא פוהר ליצירה שבה שימשה המסכה מושג אידיאולוגי: הוא היה אירי שחי באנגליה, פרוטסטנטי שרצה להטביל עצמו לקתוליות, הומוסקסואל הנשוי לאשה, אסתטיקן שהיה גם בעל השקפה סוציאליסטית. הספר עוסק במרבית יצירותיו של ויילד, שנכתבו כמעט בכל הז'אנרים המצויים: שירה, מסה, דרמה, רומן, סיפור קצר, נובלה, וידוי. הספר אינו עוסק רב בחקר מושג המסכה ביצירות השונות של ויילד, אלא גם בחקר הז´אנרים שבהם כתב ובאופן שבו נטל את תכונות הז´אנר והפכן על פיהן - גם זה מעשה מסכה. על הספר: "בספרה זה חוקרת ד"ר רבקה איילון בכשרון רב את יצירתו הענפה והמורכבת של אוסקר ויילד, ומראה כיצד המסכה לרבדיה השונים מהווה תשתית עומק להתמודדות חדשה ומהפכנית עם יצירת ויילד. במחקרה חושפת המחברת את העובדה כי ´האמת הפנימית´ ביצירתו של אוסקר ויילד נמצאת הרבה מעבר לאסתטיציזם נהליסטי-דקדנטי, כפי שסברו חוקרים רבים עד כה. ד"ר איילון מגישה לחוקרי יצירת ויילד ולשוחריה מחקר חדשני, המרענן ואפילו מפתיע בתעוזתו המשכנעת." (פרופ' יהודה פרידלנדר, אוניברסיטת בר-אילן). רבקה איילון היא בעלת תואר שלישי מהחוג לספרות משווה באוניברסיטת בר-אילן ומלמדת במכללת לוינסקי ובבית-ספר תיכון בכפר-סבא. פירסמה עד כה שלושה ספרי שירה: הקערה הקרויה חיים , הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997. אשה מצמחת בטן , הוצאת כרמל, 2001. רק ציור דק , הוצאת כרמל, 2008.

לפני המבול: ברלין 1933-1918 פורש לפני הקורא את הפוליטיקה, את התרבות ואת חיי החברה של ברלין בשנות העשרים הסוערות של רפובליקת ויימאר. בצל משבר כלכלי קשה, אלימות ופשיעה ברחובות עולה לשלטון המפלגה הנאצית ובה בעת מתקיימת יצירה אנושית מופלאה בתחום האמנות (אקספרסיוניזם), המדע, המוזיקה, הקולנוע, התיאטרון, והקברט. פרק מיוחד מיועד לאקורד הסיום של יהודי ברלין. אוטו פרידריך, סופר ועורך כתבי עת, כתב רב-מכר מרתק המתווה את התהליכים שהביאו לידי אסון מלחמת העולם השנייה, ובד בבד תיאר את דיוקניהם של יוזף גבלס, ברטולט ברכט, מרלן דיטריך, אלברט איינשטיין, גיאורג גרוס ורבים אחרים. "איזה סיפור... ברמת מיטב כתביה של ברברה טוכמן... הוא כתב ספר נפלא" - ו' פון אקהרט, "וושינגטון פוסט"

ארץ ישראל לא הייתה המאחז הקולוניאלי היחיד שעבר מריבונות אירופית לעצמאות בין שנות הארבעים לשנות השישים של המאה העשרים; תהליכים דומים התרחשו בטריטוריות קולוניאליות של האימפריה הבריטית והצרפתית במזרח אסיה, במזרח התיכון ובאפריקה. עם זאת, סיפור הקמתה של מערכת הממשל הישראלית ניכר במספר מאפיינים ייחודיים, כאלה ההופכים את המקרה הישראלי למעניין במיוחד. הספר נערך כמחקר היסטורי המנתח את תהליכי התכנון וההקמה בפועל של מערכת הממשל הישראלית, עם דגש על המתח שנוצר בין צרכים פוליטיים-מפלגתיים מחד, לבין צרכים מנהליים-מקצועיים מאידך, ומתמקד בשאלות הבאות: כיצד הוקמה מערכת הממשל בפועל? באיזו מידה הושפע תהליך ההקמה מהניסיון הבריטי-מנדטורי ובאיזו מידה הושפע מהממסד היישובי? באיזו מידה השפיעה המלחמה על עיצוב מערכת הממשל? וכיצד השתלבו גורמי הביצוע השונים במהלך ההקמה? ד"ר יונתן פיין מרצה בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, משמש יועץ אקדמי במסלול לממשל בבית הספר הבינלאומי ע"ש רפאל רקנאטי ועמית מחקר במכון הבינלאומי ללוחמה בטרור.

סלון יופי - דוגמה לפרוזה מהפנטת הדומה למיצג אמנות בן זמננו ובו אקווריוני דגים, בני אדם גוססים, מרחצאות אדים וספר בעל ראיית עולם מעוותת. הם מרכיבים יחדיו פרסקו של עולם הזוי, אלגורי, מופרך אך אפשרי. דמקה סינית - סיפורו של גניקולוג מרוחק המחלק את ימיו בין שגרת העבודה, ביקור בבתי זונות מחוטאים וצפייה אדישה בהדרדרות מוסג המשפחה, משפחתו שלו. הנובלה מתגלה כאימת הבורגנות, או לחילופין כעדות ייחודית מעולם סוחף, אפל וסוריאליסטי. "בטקסט היפהפה הזה המחבר מהרהר באורח סיפורי בספרות שלו. בייטין שואל את עצמו שם על אודות הקשר הקיים בין החיים והכתיבה, בין המחבר ויצירתו... יש בסיפוריו קור וניקיון של חיטוי, אור מאבן שהיה יכול לתמצת את כל הסיפורים לכדי העמדות תיאטרליות ותו לא, אלמלא העובדה שהבידור שהמספר כופה עליהן הוא מוחלט" פרופ' גרסיאלה מונטלדו, אוניברסיטת קולומביה "הסיפורים של מריו בייטין - מינימליסטיים, אלגוריים ואניגמטיים, כמעט נטולי גוף - מתייחסים למושג הניוון בכל המובנים: ניוון השפה, ניוון השיח, ניוון המבנה הנרטיבי, הניוון הפיזי, ניוון האירוטיות ולבסוף, הניוון האינסופי של הפנטזיה של בייטין, סופר שאין דומה לו בזירת הספרות הלטינו-אמריקנית הכשווית" אדוארדו חלפון, גוואטמלה "מריו בייטין הוא אחד הסופרים המפתיעים והמקוריים ביותר בעולם הספרות הלטינו-אמריקנית העכשווית. הנובלות שלו, שנחשבות אקספרמינטליות, נוצרות מסיטואציות ומאובייקטים, מינימליסטיים וייחודיים, היוצרים אווירה שמשתלטת על הדמויות ועל העלילה. עם זאת, חוץ מההזרה והקיטוע, נוצרת עלילה שבה המציאות והכוח גוברים על הסיפור עצמו. חוויית הקריאה בטקסטים של בייטין לא ניתנת לתיאור במילים, במובנים רבים היא כמעט מיסטית. המחבר יוצר עולם מפתיע שבמקביל יוצר מחדש את קוראיו" פרופ' רות פיין, האוניברסיטה העברית

מות ילד יוצר משבר במשפחה, מעלה על פני השטח משברים שהיו עד כה סמויים מן העין. כך קורה לקולונל השוויצרי בדימוס ולאשתו לוסיאן, שבנם מת צעיר, "עוד לפני הטירונות". עם חלוף ימי האבל מתגלע משבר על רקע השאלה: האם תוקם מצבה על קבר הבן, כדרישת האם, או יישתל במקום שיח ורדים, כדרישת האב. לוסיאן יוצאת מדי יום לטפח את חלקת הקבר. הקולונל, בעלה, שחש מובס בקרב עם אשתו, שוקע בעיסוק חדש: האכלת חתול פרא מאחורי מצבת הקבר. בהומור מריר מתואר הניכור הגובר בין השניים. בית הגן של משפחה הופך לזיכרון מתפורר של הימים המאושרים בחייהם.

דרומית לבגדד, המאה ה-13, על רקע כיבושיו האכזריים של החאן המונגולי, נושא דייג על גבו את אשתו השקועה בשינה עמוקה ומסתורית. לפניו מתגלה הר מרקד. תושבי ההר מתעוררים כשהם קשורים זה לזה בגפיהם, ומצטווים לחפור ולחפור. באותם ימים, במדבר סיני, נוטלת פטימה, נערה בדואית, את רסן השלטון על שבטה. לאחר נסיונות התנקשות בחייה, היא מאבדת את היכולת לישון. היכולת הזאת, "לכבות את גופה", תשוב אליה בזכות הפלא השקוף – הזכוכית – מידי האיש אחד שאהבה, חיתאי. מאז ינק חיתאי את חלב אימו המתה בגיא ההריגה המונגולי, לא מש מפיו טעם המוות, עד לאותו רגע בו חדרו לבשרו רסיסי כד זכוכית, "והנה הופיע דחף החיים מחדש, בתחושת החומר השביר". רצף פגישות גורליות בין פאטימה ובין חיתאי, מביא את "תאומי הזכוכית" אל מערכה מכריעה כנגד ברית השטנים שנרקמה בין החאן המונגולי ובין מפעל זכוכית חסר רחמים. בשפה כואבת ומסקרנת מעביר אותנו הסופר דרך כוחות החיים המפלסים דרכם בין פגיונות מעוקלים ומעלי המוות של מאה עקובה מדם. היסטוריה ופנטזיה נארגים לכדי סאגה אנושית, הממשילה את החיים לקריסטל. אלי אילון, דוקטור לפילוסופיה, עומד בראש מכון פילוהרמוני לייעוץ פילוסופי אסטרטגי. ספרו יצירה עצמית: חיים אדם ויצירה בהגותו של ניטשה יצא בהוצאת מאגנס.

"אתה מאמין באלוהים?" היא שאלה שכל ישראלי מצוי נתקל בה אין-ספור פעמים בימי חייו, וכמדומה שבכל פעם הוא משיב עליה קצת אחרת. את תשובותיהם של יותר משישים יוצרים עבריים מודרניים תוכלו למצוא בין דפי ספר זה, אסופה ייחודית בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל, העוסקת בנושא שטורד את האנושות משחר ההיסטוריה – האמונה. הקו המנחה של האסופה הוא פלורליסטי. הסיפורים והשירים הנכללים בה נעים בין האמונה לכפירה, ומחולקים לארבעה שערים: יש אלוהים, אין אלוהים, פוסחים על שתי הסעיפים ואמונות אחרות. באסופה נכללים יוצרים "אמוניים" מובהקים וחוזרים בתשובה, לצד סופרים ידועים שיצאו בשאלה, וכן יוצרים חילוניים רבים העוסקים אף הם בסוגיה בהרחבה ומזווית שונה. ב אחד אלוהינו שוכנים בהרמוניה, זה לצד זה, החילוני שמגדל זקן ועוטה ציציות והאברך החרדי שמעשן סיגריה בשבת; החרדי שהפך לנזיר בודהיסטי ובעל התשובה שרוצה להצית בית בושת; ישעיהו לייבוביץ, המנהל ויכוח עם המורה לתנ"ך על ניהיליזם ואמונה, ודוד ויהונתן המודרניים המסמלים את השסע בחברה הישראלית; החכם היהודי מהדור הישן, שלא חדל להאמין באלוהים אבל הקהילה שלו חדלה להאמין בו, ותלמיד חכם שגיסיו מתקנאים בו שהוא רק לומד ולא עובד; מקובלי צפת וירושלים, וישראלים הכותבים על המפגש בין היהדות לנצרות. באסופה נכללים גם שירי משוררים רבים, המדברים עם אלוהים ב'גובה העיניים' או בתקיעת שופר. מבחר זה מייצג את הדרך שבה מתמודדת הספרות העברית המודרנית, על שלל גוניה ודורותיה, עם נושא האמונה, ואת התוצאה אפשר בהחלט להציב בארון הספרים היהודי.

In the mid-1960s, Gomulka’s government adopted an antisemitic stance in consequence of which nearly 15,000 Jews left the country, effectively ending Jewish life in the country for over a decade. These events, long ignored by scholars, are now increasingly seen as an important step in the process that led to the collapse of communism. This volume illuminates the events that triggered the crisis, the crisis itself, and its consequences.

Europe has changed greatly in the last century—culturally, ideologically, and socially, as well as politically. These changes have generated widespread reassessment of European history in terms of its presuppositions, its methodologies, its directions, its emphases, and its scope. The political boundaries between nations and states have been redefined, and even the concepts of ‘nation’ and ‘boundary’ have changed significantly. The self-consciousness of ethnic minorities has likewise developed in new directions. All these developments have affected how the Jews of Europe perceive themselves, and likewise shape the prism through which historians of the Jewish world view the past. This volume looks at the Jewish past in the spirit of this reassessment. Part 1 reconsiders basic parameters of the subject as well as some of its fundamental concepts, suggesting new assumptions and perspectives from which to conduct future study of European Jewish history. Topics covered here include periodization and the definition of geographic borders, antisemitism, gender and the history of Jewish women, and notions of assimilation. Part 2 is devoted to articulating the meaning of ‘modernity’ in the history of European Jewry and demarcating key stages in its crystallization. Papers reflect on the defining characteristics of a distinct early modern period in European Jewish history, the Reformation and the Jews, and the essence of the Jewish experience in modern times. Framing the chronological period of concern in the collection, Parts 3 and 4 facilitate two scholarly conversations as case studies for the application of critical and programmatic categories considered thus far: the complex web of relationships between Jews, Christians, and Jewish converts to Christianity (conversos, New Christians, ‘Marranos’) in fifteenth-century Spain; and the impact of American Jewry on Jewish life in Europe in different periods of the twentieth century, even as the dominant trend has been one of migration from Europe to the Americas. This timely volume suggests a new framework for the study of Jewish history and helps to contextualize it within the mainstream of historical scholarship.. Contributors: Ram Ben-Shalom, Miriam Bodian, Jeremy Cohen, Judah M. Cohen, David Engel, Gershon David Hundert, Paula Hyman, Maud Mandel, David Nirenberg, Moshe Rosman, David B. Ruderman, Daniel Soyer Winner of the National Jewish Book Awards, 2009

סיפורו של הסיפור האלהי – ביוונית 'מיתוס' – בדת ישראל. כאן נקבצו, במהדורה מעודכנת וממופתחת, מבחר ממחקרי המיתוס היהודי של המחבר. כמחצית מן המאמרים שמתפרסמים כאן מבהירים את המקום החיוני של היסוד המיתי ביהדות, את מהותו הדיאלקטית של המיתוס היהודי, ואף את המשמעות הדתית של העיסוק במחקרו. מאמרים אחרים מבררים פרקים עיקריים של מיתוס זה: תכונותיו ומידותיו של האל המקראי וגלגוליהן בספרות חז"ל ובקבלה, דמות השכינה והתפתחותה, הפיזיוגנומיה הקבלית, אישיותם של בעלי הסוד, מיתוס תיקון האלהות של ספר הזוהר והופעתו המפתיעה אצל המשורר ה'כנעני' יונתן רטוש, ואף קשרים בלתי-צפויים בין מיתוסים יווניים לבין היהדות, ובכלל זה האודיסיאה המופלאה של הלנה היפה, שאחרי מלחמת טרויה הגיעה לככב בלב המיסטיקה היהודית, והשפיעה אפילו על תפיסות מיתיות של קידוש השם. המחבר, יהודה ליבס, הוא פרופסור אמריטוס בקתדרה לחקר הקבלה ע"ש גרשם שלום, החוג למחשבת ישראל, האוניברסיטה העברית בירושלים.

כלב חתול ואנקור: צרצר וחרקים אחרים; פר, פרה ופרד; קוקייה וקרפד; תרנגול, שַחרור ועורב; אדם ועוד אנשים... חיות הוא ספר המיועד למבוגרים, שאהבת החיות המפעמת בלבם של ילדים לא נטשה אותם כליל בהתבגרם, מבוגרים אשר שימרו את סקרנותם ושמרו על טוהר מבטם. כל אחד מארבעה-עשר הסיפורים הכלולים בקובץ פותח צוהר אל עולמה של חיה אחרת, ועולמה של כל חיה וחיה בספר מטיל כמה וכמה אלומות אור על עולמות של בני-אדם. חיות מביא מסיפוריהם של אנשים הלובשים דמות חיות ומסיפוריהן של חיות שקורותיהן הן קורות אדם. באמצעות הדמויות שברא בספרו עלה ביד מִיגֵל טוֹרְגָה להתייחס בתבונה למאבק הנצחי של המין האנושי למען חיים שכדאי לחיותם. בחיות ביטא היוצר גם אחדים מן הערכים האנושיים האוניברסליים, שאסור לאדם לוותר עליהם בשום זמן. הקובץ חיות , אחד מנכסי צאן ברזל של ספרות פורטוגל, הוא בעת ובעונה אחת אוסף משלים מודרניים על קיום האדם ועל השתקפות חייו בעולם החי, ומסמך מרתק הפתוח לפרשנויות מרובות. הספר מתמקד בתיעוד אלגורי של משטרי עריצות ובחשיבוּת מעשה היצירה בעידן מתעתע של אובדן דרך. הקובץ שהתפרסם בפעם הראשונה בשנת 1940, ראה אור בפורטוגל ביותר מעשרים מהדורות, תורגם לשפות רבות, והוא עדיין משמש עניין למחקרים ספרותיים חדשים. חיות הוא התרגום העברי הראשון לאחד מספרי מִיגֵל טוֹרְגָה, מגדולי סופריה של פורטוגל במאה העשרים. אחרית הדבר שצירף לספר מתרגמו לעברית, המשורר רמי סערי, מצביעה על מקומה של יצירת טוֹרְגָה בספרות פורטוגל, ומציעה הסתכלות אחת מני רבות על סיפורי חיות.

הומלס הוא כל אדם, שבאמצע חייו נזרק לרחוב ונאלץ להמציא שם את עצמו מחדש. הומלס הוא מורד, מאהב ומשורר הרחוב. הומלס הוא האני האבוד והחרד שיש בכל אחד מאיתנו, הפוחדים שניזרק, שלא ירצו בנו עוד, שלא יאהבו אותנו, שיינטשו אותנו. את כל הרגישויות הללו חווה הומלס בעוצמה ובאינטנסיביות מבעיתה ומשחררת בוֿזמנית. הומלס מעניק תפיסה ייחודית על החיים בממד זמן פנימי, המשוחררים מכבלי הממסד. הומלס הוא רומן סיפורים נועז ומקורי, שמתקדם במעגליות מסיפור לסיפור, ופורש חוויה קיומית ופילוסופית, בד בבד עם עלילות מרתקות ומפתיעות בתפיסתן את המציאות הנפשית הסובייקטיבית. ברומן הסיפורים הומלס פורש ירון אביטוב כנפיים מן הכתיבה הלירית-ריאליסטית, שאפיינה עד כה את מרבית כתיבתו, וממריא למחוזות הסאטירה והסוריאליזם, ההומור השחור והאימה. יעל ישראל (סופרת ועורכת) סיפורי הומלס , שהם מחרוזת המשתחלת לכדי רומן קצר, פראיים ושורשיים, מתפתחים ומפתיעים. המספר משתרך אסוציאטיבית אחרי "הראש המשוגע" שלו. מה שמאפיין את הומלס הוא כתיבה על אנשים אומללים בדרך פנטסטית פרועה של הומור תוך שימוש תמידי ב"החפָּצה", הפיכת האדם לחפץ בעידן הגלובליזציה המטורף והקפיטליסטי שבו אנו חיים. המרוץ המטורף אחר מותרות מיותרים הופך את כל בני האדם, ממנקה הרחובות ועד ביל גייטס, לחפצים זנוחים בערמת גרוטאות – הומלסים שברוח. כאלה הן הדמויות של ירון אביטוב בספר זה: אם זה נער המעלית שהופך את עצמו למעלית ואם זה מישהו במחלקת שמירת חפצים שהופך את עצמו לחפץ על מדף המחכה לבעליו שלעולם לא יבוא, או אדם שהופך לתוף אנושי. הסיפורים מתפתחים מפסקה לפסקה, עד לשיא המטורף הבוגד בחוקי הפנטסיה עצמם ויוצר מעין לעג פוסטֿמודרני, אפילו לחוקי העולם של הספרות הפנטסטית. רן יגיל (סופר ועורך "עמדה") ספריו הקודמים של ירון אביטוב – וביניהם פתק מאמא (עם עובד), אדון הסליחות (ספריית מעריב), האורות של מיאמי (כרמל) והסתכלות (כנרת) – זכו לשבחי הביקורת ולמספר פרסים ספרותיים, ביניהם פרס ראש הממשלה לספרות, פרס קרן ירושלים לספרות יפה ופרס למחקר במדעי החברה ע"ש ארתור רופין.