ספר זה הוא פרי מחקר של שנים אחדות והוא מציג את תרגום פרקים א-ח של ספר דניאל לארמית החדשה של יהודי עמדיה, שבצפון עיראק, לפי הקריאה של ר' עלואן אבידני ז"ל הידוע כמקור סמכותי למסורות יהודי כורדיסתאן. הספר כולל מהדורה שנעשתה על פי הקלטות משנות השישים של המאה העשרים והמלווה בהערות מאירות עיניים. המחבר משווה את נוסח התרגום ולשונו לארמית הקלסית וללהגי הארמית החדשה, יהודיים ונוצריים כאחת. במבוא המפורט מרצה המחבר דרך שיטה על התובנות העולות מחקר פרטי התרגום. לאחר המבוא בא גלוסר המשמש מפתח לתוכן הספר כולו.

גם לאחר 70 שנים לאחר תום הכיבוש הגרמני סוגיית שואת יהודי הונגריה לא יורדת מעל סדר היום. בעזרת מכתבים רבים ויומנים בני הזמן, חלקם נחשפים כאן לראשונה, ובעזרת פרוטוקולים של משפט קסטנר ומשפטים נוספים, משרטטת המחברת את ניהול עבודת ההצלה בהונגריה בידי שניים ממוביליה: ד"ר ישראל קסטנר, ראש ועדת העזרה וההצלה בבודפשט, ומשה קראוס, מנהל המשרד הארץ־ישראלי בבודפשט. קראוס התנגד לדרכו של קסטנר, שעיקרה הצלת יהודים בשיתוף פעולה עם הגרמנים, ויצר בכישרון ובתחכום דרך הצלה אלטרנטיבית, מפתיעה בהיקפה ובתוצאותיה, וחפה מהכשלים המוסריים שאפינו את דרכו של קסטנר, ואשר נחשפו בהרחבה במהלך משפט קסטנר. ואולם, דרכו של קראוס לא זכתה לגלוי נאות בהיסטוריוגרפיה של התקופה אלא להעלמה. ספר זה מבקש לתאר את פועליו ולהביא השלמה חשובה של מעשי ההצלה. המשפט ועד תקופתנו נגזרו על פעולותיו של קראוס אלם והעלמה.

The Kingdom of Poland had the largest concentration Jews in eastern Europe and a liberal policy towards them that engendered cultural and political movements of all sorts. Hasidic courts flourished despite the opportunities of modernization, yet modernizing maskilim similarly established institutions that influenced Jewish society in a completely different direction. Later came integrationism, Zionism, Jewish socialism, and cultural autonomy. The resulting ferment was a critical factor in shaping the modern Jewish experience. The Kingdom of Poland, also known as the Congress Kingdom or Russian Poland, was created by a decision of the Congress of Vienna as part of its attempt to set up a post-Napoleonic European order. It incorporated lands that for many decades had been the most important centres of Polish politics, finance, education, and culture, and which also had the largest concentration of Jews in eastern Europe. Because of these factors, and because its semi-autonomous status allowed for the development of a liberal policy towards Jews quite different from that of Russia proper, the Kingdom of Poland became a fertile ground for the growth of Jewish cultural and political movements of all sorts, many of which continue to be influential to this day. This volume brings together a wide range of scholars to present a broad view of the Jewish life of this important area at a critical moment in its history. In the nineteenth century, tradition vied with modernization for Jews’ hearts and minds. In the Kingdom of Poland, traditional hasidic leaders defied the logic of modernization by creating courts near major urban centres such as Warsaw and Łódź and shtiblekh within them, producing innovative and influential homiletic literature and attracting new followers. Modernizing maskilim, for their part, found employment as government officials and took advantage of the liberal climate to establish educational institutions and periodicals that similarly attracted followers to their own cause and influenced the development of the Jewish community in the Kingdom in a completely different direction. Their immediate successors, the Jewish integrationists, managed to gain considerable power within the Jewish community and to create a vibrant and more secular Polish Jewish culture. Subsequently Zionism, Jewish socialism, and cultural autonomy also became significant forces. The relative strength of each movement on the eve of the rebirth of Poland is extremely difficult to measure, but unquestionably the ferment of so many potent, competing movements was a critical factor in shaping the modern Jewish experience.

This masterly collection of essays offers a multifaceted analysis of how Jewish leaders in medieval and early modern times responded to the challenges they faced. Based largely on the study of sermons and responsa—genres that show Jewish leaders addressing real situations in the lives of their people—it reveals how rabbis have handled intellectual, social, and political diversity and conflict within various vibrant Jewish societies. As medieval Jews were exposed to new philosophical ideas, many began to question and challenge rabbinical leadership. Several of the essays explore the process by which these ideas became more accessible , the doubts that consequently arose regarding certain biblical and rabbinic texts, and the attempt by some leaders to ban the study of philosophical texts. Other essays address the rhetoric of rebuke with which preachers criticized behaviour within their community that they considered to be a violation of Jewish law and tradition. Another set of essays focuses on the challenges emerging from external forces, including the unification of France, the Spanish Inquisition and Edict of Expulsion, and the beginning of the Counter-Reformation. One essay explores and challenges the basis for criticism of the talent and leadership of rabbis in such times of crisis. A final section is devoted to conflicting attitudes towards the Holy Land, exile and diasporic existence, and messianic movements and personalities. These essays represent three decades of scholarship by a distinguished historian. Bringing them together in a single volume allows a new generation of students and scholars to have access to his insights and conclusions.

Kabbalah, an esoteric lore whose study was traditionally restricted, played a surprisingly prominent and far-reaching role in eighteenth-century Prague. In this book Sharon Flatto uncovers the centrality of this mystical tradition for Prague’s influential Jewish community and its pre-eminent rabbinic authority, Ezekiel Landau, chief rabbi from 1754 to 1793. A towering eighteenth-century rabbinic leader who is best known for his halakhic responsa collection the Noda biyehudah, Landau is generally considered a staunch opponent of esoteric practices and public kabbalistic discourse. Flatto challenges this portrayal, exposing the importance of kabbalah in his work and thought and demonstrating his novel use of teachings from diverse kabbalistic schools. She also identifies the historical events and cultural forces underlying his reluctance to discuss kabbalah publicly, including the rise of the hasidic movement and the acculturation spurred by the 1781 Habsburg Toleranzpatent. In telling this story, the study offers the first systematic overview of the eighteenth-century Jewish community of Prague, and the first critical account of Landau’s life and writings, which continue to shape Jewish law and rabbinic thought to this day. Extensively examining Landau's rabbinic corpus, as well as a variety of archival and published German, Yiddish, and Hebrew sources, it provides a unique glimpse into the spiritual and psychological world of eighteenth-century Prague Jewry. Reconstructing the intellectual world and traditional society in which Landau lived, this study reveals the dominance of rabbinic culture in Prague during this transitional period, the ongoing significance of kabbalistic ideas and practices, and the city’s numerous distinguished figures and institutions. Its analysis of the spiritual trends that animated this culture demonstrates that Prague’s late eighteenth-century rabbinate was more influential, more conservative, and less open to modernization than has been recognized. Debunking the widespread scholarly portrayal of Prague as primarily under the influence of the modernizing West, Flatto shows that this key central European city was shaped more by traditional east European Jewish culture than by Western Enlightenment thought. By unraveling and exploring the many diverse threads that were woven into the fabric of Prague's eighteenth-century Jewish life, the book offers a comprehensive portrayal of rabbinic culture at its height in one of the largest and most important centres of European Jewry.

Avec cette 21e livraison consacrée à “Enfants de Kafka”, Perspectives entre dans sa troisième décénie. Un long parcours qui nous a permis d’aborder les sujets les plus divers: “Malraux et ses harmoniques juives” comme “Samson et superman”. Deux axes de réflexions se sont dégagés : “La nature de l’héritage” et “Réception et création”. Le premier insiste surtout sur l’apport spécifique de Kafka et le second sur l’accueil, la perception personnelle de cet apport mais la ligne qui sépare ces deux axes est poreuse, l’apport spécifique de Kafka est ressenti différemment selon les auteurs qui ont participé à ce numéro.

בשנת 1912, בתקופת ההגירה הגדולה, תקופה שבה עזבו מיליוני יהודים את בתיהם באירופה ונדדו לאמריקה, יצאה הטיטאניק להפלגת הבכורה שלה. זו הייתה האנייה הגדולה והמפוארת ביותר בעולם. בהפלגת הבכורה שלה היו על הסיפון יותר מאלפיים איש, בהם יהודים רבים. ב-14 באפריל 1912 לקראת חצות הלילה התנגשה הטיטאניק בקרחון ובתוך שעות ספורות שקעה במצולות. רוב נוסעי הטיטאניק שקעו אִתה. טביעת הטיטאניק הייתה בין האסונות הכבדים ביותר בראשית המאה העשרים, והאבל על טביעתה היה אוניברסלי ומשותף לבני לאומים רבים ודתות שונות. הספר שלפניכם מתמקד בנוסעיה היהודיים של הטיטאניק: הוא מתחקה אחר מידע על אודות יהודים שהפליגו באנייה – על קרבנות האסון ועל הניצולים. הוא מתאר את תנאי הכשרות בהפלגה, את קורות חייהם של הנוסעים היהודים, את קורותיהם באסון ואת ההדים לו בעולם היהודי. הספר עוסק בתוצאות האסון מנקודת מבט יהודית – בניסיון לזהות קרבנות יהודים ולאתר שמות של נוסעים יהודים אלמונים.

This is the first systematic study of the Lithuanian yeshivas that flourished from 1802 to 1914 in their social and cultural context; their legacy still dominates orthodox Jewish society. The main focus is the yeshiva of Volozhin, which in its independence of the local community was the model for everything that followed, but chapters are also devoted to the yeshivas of Slobodka and Telz, and to the kollel system.

Hadassah is the largest Zionist organization in the Diaspora, the largest and most active women's organization in Jewish history, and the largest women's organization in the United States. The history of Hadassah is inseparable from the history of American Jewry and of the State of Israel; this is an extensive, diverse, and balanced contribution to both those areas as well as to the history of Jewish women. In February 1912 thirty-eight American Jewish women met at Temple Emanuel in New York and founded Hadassah, the Women's Zionist Organization of America. This has become the largest Zionist organization in the Diaspora and the largest and most active Jewish women's organization ever. Its history is an inseparable part of the history of American Jewry and of the State of Israel, and the relationship between them. Hadassah is also part of the history of Jewish women in the United States and in the modern world more broadly. Its achievements are not only those of Zionism but, crucially, of women, and throughout this study Mira Katzburg-Yungman pays particular attention to the life stories of the individual women who played a role in them. Based on historical documentation collected in the United States and Israel and on broad research, the book covers many aspects of the history of Hadassah and analyses significant aspects of the fascinating story of the organization. A wide-ranging introductory section describes the contexts and challenges of Hadassah's history from its founding to the birth of the State of Israel. Subsequent sections explore in turn the organization's ideology and its activity on the American scene after Israeli statehood; its political and ideological role in the World Zionist Organization; and its involvement in the new State of Israel in the twin fields of activity: in medicine and health care and in its work with children and young people. The final part of the book deals with topics that enrich our understanding of Hadassah in additional dimensions, such as gender issues, comparisons of Hadassah with other Zionist organizations, and the importance of people of the Yishuv and later of Israelis in Hadassah's activities. The study concludes with an Epilogue that considers developments up to 2005, assessing whether the conclusions reached with regard to Hadassah as an organization remain valid. It considers developments within Hadassah in the 1980s and 1990s, years in which the organization was affected by the significant changes within the wider American Jewish community, specifically the enormous increase in intermarriage with non-Jews and the impact of the so-called 'second wave' of feminism. This extensive, diverse, and balanced study offers a picture of Hadassah in both arenas of its activity: in the land that is now the State of Israel, and in the United States. In doing so it makes a contribution not only to Zionist history but also to the history of American Jewish women and of Jewish women more widely. National Jewish Books Award Finalist.

בשנות השבעים של המאה העשרים נפתחה הזדמנות ליהודי בריה"מ לצאת ממנה, על רקע הדטאנט של שתי המעצמות הגדולות. התנועה למען יהודי בריה"מ הייתה מורכבת משלושה גורמים: 1. יהודי בריה"מ ובעיקר הסרובניקים הפעילים; 2. מדינת ישראל שהזרוע המרכזית שלה הייתה "נתיב"; 3. יהדות העולם שבאה לידי ביטוי בארגונים לאומיים שפעלו בדרך כלל באופן מתואם וניסו להשפיע על מהלכים פוליטיים. תיקון ג'קסון-ווניק קבע את הזיקה שבין הסכמי הסחר בין המעצמות לבין זכויות אדם ויציאת היהודים מבריה"מ. אך התיקון לא סייע ליציאתם של היהודים, ויתרה מכך – הוא גרם להחמצת ההזדמנות. מחקר זה בא להוכיח שהתנועה היהודית לא השפיעה על פתיחת שערי בריה"מ. שערי בריה"מ נפתחו כשמיכאיל גורבצ'וב החליט להנהיג רפורמות מרחיקות לכת במשטר הסובייטי, ההגירה הגדולה החלה ערב התפרקותה של בריה"מ, והגיעה לשיאה עם פירוקה.

יומנו של ההיסטוריון ד"ר וילי כהן מן השנים 1941-1933, שהוסתר בברלין על ידי קרובי משפחה, הוא מסמך רחב יריעה בהיקפו ובעומק תיאוריו. היומן נכתב מתוך גישה סובייקטיבית, אך גם מתוך ראייה של היסטוריון איש מקצוע. כהן תאר את ההלם הראשוני עם עליית הנאצים לשלטון, את האכזבה העמוקה מהתנפצותם של ערכים הומניסטיים ודמוקרטיים שהאמין בהם ואשר קרסו לנגד עיניו ואת המעבר של אנשים ממכריו אל 'הצד השני'. מציאות זו יצרה אצלו קונפליקט מתמשך עם הפטריוטיזם הגרמני שהיה חלק מאישיותו והועצם בעת שירותו הצבאי במלחמת העולם הראשונה. לתיעוד החיים הפנימיים בקהילה היהודית מוקדש מקום נרחב ביומן: המאמצים והפעולות להתמודדות עם השבר הכלכלי כתוצאה ממדיניות השלטון הנאצי; הוויכוח הקשה בין האורתודוקסים לליברלים, בין ציונים ללא-ציונים בעניין יעדי חינוך הדור הצעיר; הרנסנס התרבותי שהתרחש ביהדות גרמניה בשנים הראשונות לשלטון הנאצי, שכהן היה שותף לו בהרצאות שנשא בעירו ובקהילות רבות אחרות בתחומים של היסטוריה יהודית וציונות. טבעת החנק שהתהדקה סביב הציבור היהודי אחרי פוגרום נובמבר 1938 ('ליל הבדולח'), הבידוד שהיה פוגעני אף יותר מהקושי הכלכלי הקיומי, היחסים בין יהודים ולא יהודים בעתות משבר אלה, התקווה כי יש עדיין בעם הגרמני כוחות חיוביים שיתגברו על הרֶשע, והמאמצים הנואשים לצאת מגרמניה לארץ ישראל – באים לכלל ביטוי ייחודי ביומן.

הביוגרפיה המשיחית של ישוע מנצרת מעוצבת בבשורה על פי יוחנן באופן שונה מאוד מעיצובה בשלוש הבשורות האחרות שנכללו בברית החדשה – הבשורות על פי מתי, מרקוס ולוקס. בשורה זו, שנכתבה ככל הנראה לקראת סוף המאה הראשונה לספירה מחוץ לארץ ישראל על ידי מי שיוונית הייתה שפת אמו, משקפת את עמדתו הייחודית של מחברה שניצב מול היהדות הרחבה מכאן ומול קבוצות מתחרות מבין חסידי ישוע מכאן. הבשורה על פי יוחנן, שהיא מסה תאולוגית יותר מאשר היא סיפור חייו של ישוע, זכתה לאהדה רבה בקרב נוצרים בשל רעיונותיה הדתיים החדשנים והנועזים. החיבור גם עורר עניין רב ביותר בקרב החוקרים, אם כי דווקא ספרות המחקר העברית על אודות יוחנן דלה. שמונה שיחות על הבשורה הרביעית בין חוקר המקרא יאיר זקוביץ לבין חוקר הנצרות הקדומה סרג' רוזר, מבליטות את שתי תכונותיה המרתקות : האחת – המשחק המורכב של מחברה בין הרצון לטעון כי המשיחיות של ישוע איננה אלא המשך הדרך המקראית לבין הרצון להתוות מהלכים רעיוניים חדשניים; השנייה – שיקוף מסורות יהודיות, אשר עדויותינו עליהן מחוץ להופעתן ביוחנן מאוחרות הרבה יותר. השיחות ממחישות את אופיו הפולמוסי של יוחנן ואת דרכו בפיתוח אסטרטגיות של הפרדה והיבדלות שתאומצנה על ידי הנצרות בהמשך הדרך .