פרדוקס הוא ההלצה הטובה ביותר של המתמטיקאי. כמו בדיחה טובה הפרדוקס מתפתח בקלות, בצרה הגיונית ומתקבלת על הדעת לכאורה, עד שהוא מגיע לשורת המחץ שהיא טעות בל תיאמן, מפתיעה לחלוטין, הלועגת בעליצות להיגיון הפשוט. יש פרדוקסים שניתן להסבירם בקלות, משום שהם מסתמכים על שימוש שגוי בכלל בסיסי ידוע. יש הסבורים, שטעויות מעין אלו אינן רואיות כלל להיקרא פרדוקסים, אלא רק טיעונים מוטעים. ספר זה הוא אוסף של פרדוקסים, הטעיות ואתגרי-חשיבה אשר מתאים לשילוב בלימודי המתמטיקה בבית-הספר העל-יסודי. כל אחת מהפעילויות בספר זה תעודד את התלמידים לראות באור חדש מושגים מתמטיים מוכרים ולהעמיק את הבנתם במושגים אלה.

ספר זה, הבא בעקבות הספר הדרכה בפסיכותרפיה , הוא סיכום של התפתחות אישית ומקצועית של המחברים, ובו זמנית – נקודת התחלה להתפתחות נוספת. כתיבתו נובעת משיח מתמשך עם מטופלים, מודרכים ועמיתים, והתרחשה תוך כדי דיאלוג בין המחברים. החיבור מאיר ומדגיש את הדיאלוג בתהליך ההדרכה, מתוך שאיפה להרחיב ולהעשיר את שיח ההדרכה, להגמיש את האופן שבו מיושמים מושגים קיימים, ולבחון אותם לאור האפשרות של השפעות דו-כיווניות והדדיות בין המדריך לבין המודרך. שינויים והתפתחויות בתאוריה הפסיכודינמית מציבים בפנינו אתגרים – הורדת מסך הניטרליות והעמדת עצמיותנו לבחינה ובדיקה, פתיחות לשאלות והשגות של מודרכים, תוך ויתור על עמדה סמכותית, ונכונות להיות מושפעים מהמודרכים ולשנות עמדות. הספר מיועד לקהל המדריכים והמודרכים בתחומי הפסיכולוגיה, העבודה הסוציאלית והפסיכיאטרייה. אנשי מקצוע מתחומי הייעוץ החינוכי, ההוראה והייעוץ הארגוני יוכלו אף הם למצוא בספר מענה לשאלות העולות תוך כדי עבודתם.

מטרת הספר המוגש כאן היא מחד גיסא להציג את המשפטים היסודיים והבסיסיים של תורת ההסתברות יחד עם הוכחות מתמטיות מלאות, ומאידך גיסא לתת הרעיונות האינטואטיביים המהווים את הרקע להתפתחות תורת ההסתברות.תורת ההסתברות היום איננה רק תורה מתמטית עם מערכת אקסיומות ומשפטים, אלא גם תאוריה בעלת שימושים רבים בכל תחומי המדע. תורת ההסתברות היא הבסיס לסטטיסטיקה והיא מסייעת גם בתחומים מגוונים אחרים במדעי הטבע ובמדעי החברה ויש לה השלכות מעניינות בפילוסופיה. בשנים האחרונות, מורגש יותר הצורך בספר בשפה העברית המכיל את יסודות תורת ההסתברות המתמטית. הספר מקיף את החומר הנלמד באוניברסיטאות בתואר ראשון בסטטיסטיקה ובמתמטיקה וגם חומר שנלמד בתואר שני. דרישות מוקדמות לקורס זה הם קורסי שנה ראשונה במתמטיקה הנלמדים באוניברסיטאות בארץ: חשבון אינפיניטסימלי, אלגברה לינארית ומבוא לתורת הקבוצות (ופונקציות מרוכבות.)

הופעתה של תנועת השומר הצעיר על במת ההיסטוריה היהודית הייתה יותר בבחינת התרחשות מאשר תהליך צמיחה הדרגתי. דומה כאילו הנוער היהודי במזרח אירופה חיכה לבואה, ומשהופיעה מיהר להסתופף תחת דגליה. שיטתה החינוכית של התנועה נולדה בתוך ההתרחשות הזאת. גיבושה היה מהיר, ואחרי תקופה קצרה היו עקרונותיה ודרכיה בשלים ועל פיהם פעלה התנועה בארצות שבהן היא נוסדה עד סוף קורותיה שם, סוף שבא עליה עם השואה. השיטה החינוכית הזאת הייתה אב-טיפוס שתנועות נוער חלוציות אחדות אימצו אותו ומקצת דפוסי פעולתה חדרו אף לבתי הספר העבריים, תחילה בחוץ לארץ ואחר כך בארץ. יסודות רבים של השיטה החינוכית הזאת נראים במבט ראשון כשאולים משיטות של תנועות נוער של עמים אחרים: מן הצופיות האנגלית ומתנועת הנוער הגרמנית הקלסית. אך כפי שניתוח משווה שניתן בספר הזה מראה, השומר הצעיר אימץ דפוסי פעולה מסוימים מן התנועות האלה, אך הטעין אותם תוכן ורוח חדשים, המכוונים למטרות שלו: לחינוך דורות של עולים-חלוצים ולנושאי האידאולוגיה של התנועה. האידאולוגיה הזאת הלכה והשתנתה במרוצת תולדותיה של התנועה, אך שיטתה החינוכית נשארה יציבה כל ימיה. המסקנה המתחייבת מחקר תולדותיה של התנועה היא כי השיטה החינוכית הייתה היסוד היציב והמייצב, שאפשר את התמורות האידאולוגיות בה מבלי שאלה הביאו עליה משברים חמורים במיוחד. זהותם של חברי התנועה כשומרים וכשומרות נקבע במרוצת כל שנות קיומה של התנועה, במידה רבה יותר, על ידי שיטתה החינוכית מאשר על ידי האידאולוגיה שלה. השיטה הזאת, שהייתה שיטה חינוכית ייחודית, תוארה בספר הזה לפרטיה.

שינויים חברתיים משתקפים בחינוך ומשפיעים עליו, במיוחד בקיבוץ, שבו החינוך שזור בחוזק רב בקהילה. מאז שנות התשעים של המאה העשרים, עם האצת תהליך השינויים, מתחוללות תמורות רבות גם במערכת החינוך הקיבוצית: המשפחה הרחיבה עוד יותר את תפקידיה בחינוך ונגסה באחריותם של סוכני החינוך המוסדי; בית הספר השתחרר מפיקוח 'תנועתי', התמקצע והתרכז בהקניית דעת; ה'בית' של הילד הועתק אל המשפחה, והורחבה פעילות הפנאי וההעשרה היחידנית של הילד. כל אלה ועוד צמצמו את הכוללנות התפקודית של קבוצת בני הגיל וערערו את חשיבותה כ'קבוצה חינוכית'. שינויים מהירים מזמנים עמימות של נורמות התנהגות במילוי תפקידים. הורים שחוברתו בקיבוץ המסורתי מתקשים למלא את תפקידם בעת שמוטל עליהם חלק משמעותי בחינוך ילדיהם; מחנכים מתמודדים עם מציאות של הצרת תפקידיהם; בית הספר, שפעל מתוך בקרה תנועתית, החל לפעול מתוך אוטונומיה פרופסיונלית מול קהילות של הורים. בתוך כך החל להתפתח משא ומתן להגדרה חדשה של תפקידי הורים ומחנכים ולבניית מאזנים חדשים בין המשפחה, מוסדות החינוך הקהילתיים, בית הספר והקהילה עצמה. שמונה עשר חוקרי חינוך, סוציולוגים ופסיכולוגים חברו בספר זה לניתוח השינויים הדינמיים הללו.

Of all the religious-cultural expressions in Jewish life in Poland between the First and Second World Wars, education is by far the most neglected. The few studies published in this area are largely limited to the descriptive and the statistical without venturing into an in depth analysis of the various school networks which functioned within the pluralistic Jewish community of Poland's Second Republic. This study, based on published and archival material, seeks to fill that gap. It postulates that education, most particularly that of a minority group, is an expression of communal aspirations for cultural distinctiveness and continuity. The Jewish educational system is viewed in relation to the social, cultural and political dynamics of Jewish life of the period.

ספר זה נערך לפי הרצאותיו של ד"ר דוד מיזלר משנת תשכ"ג. הספר מיועד לתלמידי שנה א' בחוג למתמטיקה, אולם גם תלמידי הקורס "מתמטיקה א' למדעי החברה" ימצאו בספר עזר רב. הידיעות המוקדמות הנדרשות לשם קריאת הספר הן מועטות: אלגברה הנלמדת בכתות ט'-י' של בי"ס תיכון והכרת תכונותיהן האלמנטאריות של הפונקציות הטריגונומטריות. התרגילים הניתנים כמעט בסוף כל פרק, הם תרגילי מחשבה ומעוטם תרגילים טכניים. פתירת התרגילים תסייע לקורא להבין הבנה ובה יותר את החומר ותפתח בו חשיבה מתמטית.

האקדמיזציה של ההכשרה להוראה ועידוד כל המורים שאינם אקדמאים לחזור ללימודים ולהשלים את הדרישות לתואר אקדמי נחשבו אמצעי מרכזי במאבק לשמירת מעמדו של המורה ולקידומו המקצועי. לשם השגת יעדים אלה היה על הממסד האקדמי (מערכת ההשכלה הגבוהה) לאמץ את הכשרת המורים, מוסדות ההכשרה (ה'סמינרים' שהפכו ל'מכללות') חויבו בשינויים מרחיקי לכת, המורים נדרשו להסתגל לדרישות הפרופסיונאליות המשתמעות מן השינוי ולחזור ללימודים, והציבור כולו התבקש לראות בהוראה פרופסיה הראויה לתגמולים סמליים וחומריים. צוות חוקרים מן המכללות האקדמיות להכשרת מורים ומן האוניברסיטה העברית בירושלים בדק במשך שש שנים את המתרחש בעקבות החלת מדיניות האקדמיזציה במוסדות ההכשרה בפרט ובמערכת החינוך בכלל. ניתוח הנתונים שאסף הצוות והספרות המקצועית הבין-לאומית שסקר מספקים מידע עדכני בדבר התהליכים, ההישגים והבעיות בעבר, בהווה ובעתיד.

בעשרים השנים האחרונות חלו תמורות בהתייחסות החברה הישראלית לנכים התפתחותיים. נראה כי שנות השבעים והשמונים משקפות את תחילתו של תהליך התערותם של נכים התפתחותיים בקהילה. ייתכן שניתן לאפיין את שנות התשעים בהרחבתו של תהליך השילוב בתחומי החינוך, התעסוקה, הדיור והפנאי. הספר שלפנינו מציג את התמורות החשובות שחלו בתחום זה בשנים האחרונות. הוא נערך ונכתב בידי האנשים המרכזיים העוסקים בתחום הנכות ההתפתחותית. בספר שלושה חלקים: החלק הראשון סוקר את השינויים המשמעותיים בהגדרת אוכלוסיית הנכים ההתפתחותיים, תוך התמקדות בשתי קבוצות דיאגנוסטיות, של "האבחנה הכפולה" ותסמונת ה-Fragile X. החלק השני דן בזכויותיהם של אנשים עם פיגור שכלי לשילוב חברתי ולשוויון הזדמנויות בחוק הישראלי, ובוחן את עמדותיהם של מתבגרים וסטודנטים כלפי אנשים הלוקים בנכויות התפתחותיות ואחרות ואת התפתחות השירותים לאנשים מפגרים בישראל. החלק השלישי מציג מגוון של צרכים ומענים בתחום הנכות ההתפתחותית, וביניהם התנהגות הוראתית מתווכת של הורים לילדים בגיל הרך, מוטיבציה ותפיסת תפקיד של הורי אומנה לאנשים מפגרים, תעסוקה נתמכת לאנשים עם נכויות התפתחותיות, הערכת מערכות דיור קהילתי, תכנית לחינוך תעסוקתי לאנשים מפגרים ובעיית השחיקה של עובדים בתחום זה. הספר, היוצא לקראת שנת 2000, מהווה בסיס למגמות ההתפתחות בתחום זה בישראל.