כ"י ציריך, יסלזון 5, הינו החצי הראשון של כתב יד שלם של המקרא עם מסורה, שסיימו משה ן' זבארה בשנת 1477, ואשר נוספו לו מאוחר יותר הגהות מרובות, במיוחד בתורה, על ידי מנחם די לונזאנו. החצי השני של כתב היד נשמר בכ"י ששון 1209. מחקר זה בודק תחילה את עבודתו של זבארה בכתב היד, בהשוואה לכתבי היד האחרים שלו. החלק העיקרי של המחקר מוקדש למנחם די לונזאנו: הביוגרפיה והביבליוגרפיה שלו, עבודתו רחב ההיקף בביקורת הנוסח, ועבודתו המפורטת על התנ"ך של זבארה. הכרך מלווה בקרוב ל-150 צילומים צבעוניים, עם ריכוז של 32 צילומים בנספח הראשון של דפי כתבי היד עם מיקרוגרפיה. שני נספחים אחרים מאת מומחים מוקדשים לאומנות, לפליאוגרפיה ולקודיקולוגיה של כ"י יסלזון 5. שני נספחים אחרים מאת מומחים מוקדשים לאומנות, לפליאוגרפיה ולקודיקולוגיה של כ"י יסלזון 5; הקודם על ידי אנדראינה קונטסה, והאחרון על ידי תמר לייטר ושלמה צוקר.

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים? מה אנחנו מסתירים מאחורי המלים שבהן אנחנו בוחרים להשתמש? עד כמה ערים אנו לבחירותינו אלה – ומדוע ראוי שנהייה ערים להן? בעשורה השני של המאה העשרים פרסם קארל צ'אפק הצעיר – שיהפוך בעשור הבא לסופר הצ'כי המשפיע ביותר ולדובר מרכזי בחברה הצ'כוסלובקית – את קובץ "ביקורת המילים" שלו. המאמרים הקצרים הללו, שכל אחד מהם עוסק במלה אחת, מציעים ניתוח חד, ביקורתי אך גם שנון ומשעשע ביותר, של הלשון והנפש האנושית. למרבה הפלא – והאימה – ניתוחיו של צ'אפק וביקורתו לא איבדו גם היום דבר מברקם וכוחם יפה אף לימינו. ביקורת המילים מציג פן חדש ביצירתו של צ'אפק, מחבר "שנת הגנן", "המלחמה בסלמנדרות" ו"בית חרושת למוחלט": הוא מתגלה כאן כמסאי וכמבקר. מעצם עיסוקו בשפה ובלשון, היווה הספר תמיד אתגר עצום למתרגמים, וייתכן בהחלט כי מדובר בספר הכי פחות מתורגם של הסופר שתורגם כבר בחייו לשפות רבות. הוא מובא כאן בתרגומו של פאר פרידמן, שאף הוסיף לו הקדמה והערות.

קובץ הסיפורים כל מה שיש בעולם פורש בפני הקורא כמניפה את מגוון הדברים שלעיתים הם "מעכירים את רוחנו" ולעיתים יש בהם "כל כך הרבה יופי", המרכיבים את הקיום. על אף שכל אחד מן הסיפורים עומד לעצמו כיחידה אוטונומית נפרדת, נוצרים בין היחידות הללו קשרים שונים המקיפים תחומים כגון: דמויות, תמות, לשון, עלילה ופרטים בעולם היצירה, וההופכים אותן לשלמות מלוכדת אחת, שהיא נרחבת יותר ממכלול חלקיה. הסיפורים שבקובץ נכתבו במשך שנים, ובהם מהדהד קולה הייחודי המובהק של המחברת, המתגלה כאן במלוא כוחו כמו "הבטחה למשהו אחר". זהו ספרה השלישי של נעמי ולך. קדמו לו הספרים: "הגדרת הצמחים" ו"כרישום התקבצות העלים" שיצאו אף הם בהוצאת כרמל.

Avec cette 21e livraison consacrée à “Enfants de Kafka”, Perspectives entre dans sa troisième décénie. Un long parcours qui nous a permis d’aborder les sujets les plus divers: “Malraux et ses harmoniques juives” comme “Samson et superman”. Deux axes de réflexions se sont dégagés : “La nature de l’héritage” et “Réception et création”. Le premier insiste surtout sur l’apport spécifique de Kafka et le second sur l’accueil, la perception personnelle de cet apport mais la ligne qui sépare ces deux axes est poreuse, l’apport spécifique de Kafka est ressenti différemment selon les auteurs qui ont participé à ce numéro.

אבא סיפר לי אין-ספור פעמים שמאז היותו ילד בן שלוש עשרה, ואפילו בזמן השואה, הוא היה מניח תפילין יום-יום. בערב פורים הייתה המולה בבית האבות. העובדים קישטו את הקירות, הצוות עטה תחפושות צבעוניות. אבא ישב קפוא באחת מפינות החדר. התמקמנו בסוף הפרוזדור. שאלתי אותו אם הוא רוצה לשתות תה. הוא ענה "לא". בקול חרישי ובלי לגעת לחשתי שהבאתי לו את הטלית והתפילין מהבית. הוא לא רצה לקחת אותם. הנחתי את הטלית על אגרופיו הקמוצים, הוא נטל אותה ולבסוף מישש. ישבנו שמונה שעות. הטלית הייתה מונחת על ירכיו כשמיכה. נעליים הוא קובץ סיפורים צנום, אך העולם שהוא מצביע לעברו הוא עשיר ורחוק. זהו עולמם של יהודים ממזרח אירופה שבנו את ביתם בארגנטינה אחרי השואה. הסיפורים בקובץ הם למעשה שרידים של סיפור גדול אחד של קהילה זו, וליתר דיוק של משפחה אחת בה. אך עוצמתם של הסיפורים אינה נעוצה בשחזור היסטורי או חברתי של הקהילה היהודית בפרובינציה הארגנטינית, אלא בתיאור רגיש של מערכות היחסים בתוך המשפחה ב״שטעטל״ יהודי דרום אמריקאי, ולאחר מכן גם בישראל. מערכות יחסים אלה מתבטאות תמיד בפרטים קטנים, שצֶ'לָה בְּנָיָה לוכדת בחדות מרגשת: זוג נעליים של אֵם בערוב ימיה, חלוק הבית שלה, בול ארגנטיני על מכתב במזרח ירושלים, או בור פשוט בחצר הבית.

בשנות חייו האחרונות, כשכבר היה חולה בשחפת, התכתב קפקא עם אישה צ'כית צעירה, מילנה יסנסקה, שתרגמה את יצירותיו הראשונות מגרמנית לצ'כית. ההתכתבות המנומסת בתחילתה היתה לחליפת מכתבים סוערת בין השניים, רומן אהבה במכתבים בין איש ואישה שכמעט אינם נפגשים זה עם זה והם כמהים למשהו שנבצר מהם להשיגו: אהבה, אושר, ואולי פשוט קרבה והבנה וחום אנושי. מן ההתכתבות הזו נשמרו רק מכתביו של קפקא, מכתבים פרטיים ואף אינטימיים מאוד, שלא נועדו לפרסום, כמובן – כמוהם כרוב הדברים שכתב קפקא, וציווה להשמידם אחרי מותו. בקשתו לא נענתה, כידוע, ולא רק היצירות הספרותיות כי אם גם המכתבים והיומנים שכתב ראו אור בהדרגה. ביניהם המכתבים האלה אל מילנה, שמחזיקים, אולי אף יותר ממכתביו האחרים, פיסות וקרעים מכל אישיותו ועולמו, געגועיו וייסוריו וסיוטיו, ובייחוד את הרצון לחלוק אותם עם זולתו: "מכתבַי הם אמת," הוא כתב למילנה, "או לפחות הם בדרך לָאמת, מה בכלל הייתי עושה לנוכח תשובותייך אילו היו מכתבַי שקר? התשובה קלה: הייתי משתגע. בזה שאני אומר בהם את האמת אין אפוא גדוּלה רבה, הלוא זה גם מעט כל כך, אני רק מנסה תמיד לחלוק משהו שאי אפשר לחלוק, להסביר משהו שאי אפשר להסביר, לספר על משהו שיש לי בעצמוֹת ושרק בעצמוֹת האלה אפשר לחוות אותו. " התרגום החדש לעברית של המכתבים אל מילנה הוא תרגום ראשון של הנוסח השלם, על פי המהדורה הגרמנית המעודכנת והמתוארכת מחדש. המתרגם, יונתן ניראד, הקפיד על נאמנות לסגנון המיוחד להם - ישיר, אישי, נחפז ונסער. התרגום מלווה באחרית דבר של גלילי שחר.

הקומדיה האלוהית , יצירת מופת של התרבות האנושית על שלושת חלקיה – תופת, פורגטוריו, עדן – בתרגום מלא ונאמן מן המקור האיטלקי, כולל מבואות וביאורים, מאת ראובן כהן, בן עירו של דנטה – פירנצה. הקומדיה האלוהית היא מעשה יצירה שקשה למצוא שלם ומוּבנֶה ממנו. רעיונות פילוסופיים, פוליטיים ודתיים מובאים בה בתוך מסגרת קפדנית ובאמצעים צורניים מחייבים ומדויקים. מפגשים מפתיעים, דיאלוגים ותפיסות עולם, מובאים לעתים בשורות קצרות ומעטות, מלוטשות עד גבישיות מושלמת. לא רק העולם המציאותי, הגאוגרפי והמדעי, עולה לפנינו כממשות חיה. גם העולם הקוסמי והעולם שמעבר לו, זה האלוהי, מוצגים כאילו ראה אותם המשורר בעיניו ממש, על שלל צבעיהם, צורותיהם והאורות המציפים אותם או הקורנים מהם. העולמות האלה, שהיצירה מעלה לא פעם כבדולים זה מזה, מתלכדים ל'סיפור' אחד שלם, דרך 'עלילה' שבה הפרטים אחוזים זה בזה אל נקודה אחת שהכול בא ממנה והכול אליה שב. השלמות מתגלה לדנטה סמוך לרגע סיומה של היצירה, שהוא גם רגע הגעתו אל סופו הנשגב של מסעו, בפסגה השמימית. שם, כאשר הוא מעז להישיר מבט אל מעמקיו האין-סופיים של היקום, סוף-סוף נראית לו המציאות כולה כספר האחד הקושר בעבותות של אהבה את כל מה שהיה מפוזר ומפורד בעולמנו: בְּמַעֲמַקָּיו רָאִיתִי כִּי אָסוּף, קָשׁוּר בְּאַהֲבָה בַּסֵּפֶר הָאֶחָד, מָה שֶׁבַּיְּקוּם נִפְזָר דַּפִּים-דַּפִּים: (עדן, שיר 33, ש' 85--87) בכל המעגלים שהמשורר סובב בהם – מעגלי הרִשעה של התופת , כרכובֵי ההיטהרות של ה פורגטוריו וחוגֵי הרקיע של טְהורי הנפש והישויות השמימיות ב עדן - אין הוא חדל למצוא יצורים אנושיים. בדרכו לאלוהים דנטה מוצא את האדם. 'תרגומה של יצירת מופת זו חותר להשגתם של איזונים בין כוחותיה הגלויים והנסתרים: הלשון, הציור, התוכן והצורה, האמת והיופי. במקום שבו היסודות מתאחדים, מעשה התרגום הוא סוג של פגישה; מענה לאפשרות של הקמת מבנה חדש שיסודותיו מוטמעים בתוכו'.

"עד שתחשך השמש והאור" הוא ספר שיריו הרביעי של שלמה וינר, פרופסור אמריטוס של האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן גוריון בנגב וכיום ראש התכנית לתאר שני בחינוך מתמטי לבית הספר היסודי במכללת אחווה לחינוך. בַּספר שירים חדשים ומבחר משלושת ספריו הקודמים: רק לשעות ספורות (עקד, 1972), הרעש והאדמה (כתר, 1986 שזכה בפרס אקו"ם), ופתאם החיים (הקיבוץ המאוחד, 1992 שזכה במענק הקרן לספרות יפה – ירושלים). "עד שתחשך השמש והאור" יצא לאור בסיוע קרן אקו"ם לקידום היוצר והיצירה הישראלית.

ריבונות מבטאת עצמאות מדינית ושלטון הנשען על מערכת חוקים שתפקידם להגן על אזרחי המדינה. אבל מה קורה כאשר איום על הריבונות וחוקיה מגביל את פעולתה להרחקתו? כדי להגן על עצמאותו ושלטונו, נדרש הריבון לשמוט את בסיס התנהלותה החוקית הסדירה של המדינה ולהחליפו במנגנון אחר. בלב לבה של הריבונות מובנה אפוא פרדוקס. הספר הריבון הישראלי: השיח והרומן 1973-1967 מתאר את מאפייניה המיוחדים של הריבונות הישראלית העולים מהספרות היפה, מהעיתונות ומכתבי העת בתקופה שבין מלחמת 1967 למלחמת 1973. מוצגות בו תפיסות העולם, הפעולות וההצדקות לקיום הישראלי היהודי בטריטוריה הלאומית. העקרונות הלאומיים הדתיים, האתניים והמגדריים שבאים לידי ביטוי בעיתונות, בכתבי העת ובספרי המסות, מעומתים בספר זה עם אלה העולים מן הרומנים של הסופרים עמוס עוז, יצחק אורפז, בנימין תמוז, דוד שחר, שמעון בלס, סמי מיכאל, יצחק בן-נר, שולמית הראבן, יהודית הנדל, עמליה כהנא-כרמון, יורם קניוק, פנחס שדה ואהרן אפלפלד. מאפיינים של הזהות היהודית והערבית, המזרחית והאשכנזית, הגברית והנשית, הדתית והחילונית, הגלותית והמקומית, קורמים עור וגידים בדמויות ובעלילות של הרומנים. הקריאה בהם מחלצת מן הגיבורים והגיבורות דמות של ריבון ישראלי השואף ליצור קשר בלעדי לטריטוריה שיש בה גבולות ברורים בין זהות יהודית לערבית ובעלות שפורצת גבולות גאוגרפיים וחוקיים.

ב־1958 החל שיתוף פעולה בין הקולנוען אלן רנה לסופרת מרגריט דיראס. שיתוף פעולה זה הוליד את סרטם עטור הפרסים 'הירושימה אהובתי'. אולם במידת מה חלק חשוב מיצירתה המקורית נותר על רצפת חדר העריכה. תסריט הסרט המובא כאן כולל אוצרות ספרותיים המקוטלגים במידה של אירוניה כ'נספחים', המעמיקים את דמותה של הגיבורה לבלי היכר ומעשיר את החוויה הקולנועית. נספחים אלו מרחיבים בעיקר את זכרונותיה של הגיבורה הצרפתייה כפי שהיא חושפת אותם בפני אהובה היפני, אודות הנידוי החברתי שחוותה בעקבות אהבת הנעורים לחייל הגרמני. סיפור זה מעלה באומץ נדיר את זכרון תופעת גזוזות־השיער של אחרי המלחמה.

הספר ממנדלסון עד מנדלי: בדרך לעברית חדשה דן בהתפתחותה של העברית כלשון כתיבה ספרותית ועניינית־שימושית במרכז אירופה ובמזרחה במאות ה־18 וה־19. המחבר מתמקד בשני נושאים מרכזיים: האחד – בעשייה הלשונית של סופרי ההשכלה והמשכילים המוקדמים בתחומי היצירה הספרותית־אמנותית והכתיבה העניינית והעיונית, בתפיסה הלשונית שלהם ובשיח המשכילי ב"שאלת הלשון"; והשני – בראשיתה של העברית הספרותית החדשה, שהתגבשה, לדעתו, בפרוזה הסיפורית המאוחרת ופרוזה הפובליציסטית האקטואלית של מנדלי מוכר ספרים .

המאמרים בכרך זה: יונתן פיינטוך – אגדת רב אדא בר אבא – כפל הקשרים וכפל מסרים באגדה בסוגיה תלמודית אחת שולמית אליצור – ג לות על אדמת המולדת: ביטויי מצוקה ותקווה בפיוטי ארץ-ישראל בתקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה אביטל דוידוביץ'-אשד – חילול האישה וקידוש השם: הנוף הבתולי באתר פולמוס בין דתי – קריאה מחודשת בסיפור רצח שרית, מסיפורי גזרות תתנ"ו ציפי קויפמן – לידה והולדה בחסידות: קריאות מגדריות יקיר אנגלנדר – המתח סביב מעמד גוף הצדיק: עיון בסיפורי בעל ה'אהבת ישראל' מוויז'ניץ יניב גולדברג – 'לא אתה חתני' – קריאה פמיניסטית במחזה 'בין שני עולמות (הדיבוק)' מאת ש. אנ-סקי. על שימוש בכלים ממסדיים כדי להינצל מנישואים כפויים עמרי בן-יהודה – היפרבולות והפגן: על כמה אלוזיות של ביאליק לעצמו דוד הד – 'בית שבעלי בתים באים לשם': עגנון על התאטרון זהבה כספי – אפוקליפטיקה, מרחב וזהות ב'מושל יריחו' ו'המשיח' מאת יוסף מונדי שמרית פלד – הבניית סובייקטיביות מינית נשית ב'ויקטוריה' לסמי מיכאל בראי פרוזה עברית וישראלית