ח'ליף החסידה הוא סיפור הצמיחה והחניכה של נער מאושר, בן טובים, המתוודע בדרך לא דרך אל כפילו העני והמיוסר. תוך כדי כך נפרד הצעיר אט אט מביתו, מקורביו ומעלומיו, יוצא מסביבתו המוכרת אל העולם הרחב ונעשה גבר במציאות חיים מורכבת וסבוכה. בה בעת הספר מגולל תיאור מדוקדק ומפעים של הגבולות המיטשטשים תדיר בין הערות לבין החלום, בין ההגינות והיושרה לבין הסטייה, ההידרדרות והפשיעה, בין הצלילות והבינה לבין רוח העוועים של הטירוף. בתוך מציאות היומיום השגרתית והמקובלת בחייו של בחור העושה את צעדיו הראשונים בעולם המבוגרים, ובחלל ההזוי והמעומעם של חלומותיו, תשוקותיו, סיוטיו ומאווייו, רוקם ח'ליף החסידה ברגישות ובפרוטרוט את תיאור המחיצות המהותיות שקיומן נחוץ, ולפעמים אף הכרחי, לפענוח צומן ייחודו האישי של כל אדם, וכן לצורך שמירה על שפיות הדעת הנכספת. מיהאי בביץ' (1883-1941), הומניסט ומודרניסט משכיל, כתב את ח'ליף החסידה, ספרו הראשון המתורגם לעברית, בשנת 1913, אבל הספר ראה אור בפעם הראשונה רק בשנת 1916. ח'ליף החסידה הוא אחד מספרי המופת שתלמידי תיכון וסטודנטים למדעי הרוח בהונגריה נדרשים לקרוא במסגרת לימודיהם. אחרית הדבר אשר צירף לתרגומו המשורר רמי סערי דנה ביצירתו של בביץ' ושופכת אלומות אור אחדות על כמה מנפתוליו של ח'ליף החסידה.

בסתיו של שנת 1939 עזבה הרטה אייזלר-רייך, תושבת העיירה מירצצושלאג שבאלפים האוסטרים, את וינה עם עוד כאלף יהודיות ויהודים על גבי ספינה על נהר הדנובה, כדי להימלט אל חוף מבטחים מאימת הנאצים. מטרת המנוסה הייתה פלשתינה, אך הטרנספורט הזה הצליח להגיע רק עד אל הנמל הקטן קלאדובו שבסרביה, שעל נהר הדנובה. רק כשנה כמעט לאחר שיצא אל הדרך, המשיך המסע, אך לא במורד הנהר לעבר הים השחור, אלא מאות קילומטרים במעלה הנהר אל העיירה שאבץ. שם נתפסו הנמלטים בידי הנאצים. פרט לחבורה קטנה של צעירים שהיה בידם לעזוב עוד קודם ולמבוגרים אחדים, נרצחו כולם. הרטה אייזלר-רייך נמנית עם המעטים שנמלטו מידי הנאצים. אחרי מנוסה רבת הרפתקאות דרך יוגוסלביה ואיטליה, היא הגיעה כעבור שש שנים לפלשתינה. בתוך יומיים הוא תיאור מנוסתה. נוסף על כך עוסק הספר גם בחיים היהודיים הצנועים במירצצושלאג במאות התשע עשרה והעשרים, באנטישמיות, ב"אריזציה" (הפקעת הרכוש היהודי), ברדיפות וברצח של יהודי מירצצושלאג.

Yehuda Halevi: Poetry and Pilgrimage follows the life story of the greatest Hebrew poet of medieval times from his first publication in Christian Toledo to his heroic journey toward Zion from Muslim Spain. The description is based, for the first time, on the entire collection of his poetry- the Diwan , which was edited and reedited between East and West at every important crossroad of his life. This in turn is done through comparison to autobiographical letters and contemporary correspondence discovered and collected over the past 50 years in the Cairo Geniza collections. Documentary material and Literary works, which were shun behind the iron wall in The Russian National Library in St. Petersburg, are woven for the first time into one, enabling us to examine closely the intricate relationship between old Jewish traditions and the ideological heritage associated with Halevi's innovative writings in prose and in poetry. Confronting Halevi's "Zion, will thou not ask"? opens the study which is mainly concerned with the story of Halevi's odyssey from Christian to Muslim Spain and eventually to Egypt, including the epic quest to the beloved yet fatal Zion. Professor Joseph Yahalom Studies and teaches Hebrew poetry at the Hebrew Literature Department of The Hebrew University in Jerusalem.

אבי, רומולוס הוא סיפור על תשוקה, בגידה וטירוף הדעת; סיפור על חברות ועל יחס של כבוד לעבודה; על אופי וגורל; על מצוקה ועליונות הרוח. ספר שכוחו במבט הצלול והעז שהוא מישיר אל החיים. המרחבים האוסטרליים הצחיחים והיפים מהווים תפאורה לסיפורו של ריימונד גייטה על מהגרים יוגוסלבים המגיעים מגרמניה שאחרי מלחמת העולם השנייה אל מדינת ויקטוריה שבאוסטרליה. גייטה מתאר את סיפור התבגרותו בפְרוֹגמוֹר, מעין 'תיבת נוח' הממוקמת בחווה כושלת. זהו סיפור על יחסיו של ילד עם אִמו השרויה בעולם של מצוקה נפשית ובגידות, ועם אביו המסוּר והנוקשה. על התפכחות מאשליות במציאות רוויה בכאב. אבי, רומולוס , הוא סיפור אלגי על אודות אדם טוב לב, שחייו האציליים והטרגיים נסכו השראה בבנו ובכל מכריו. ריימונד גייטה מכהן כפרופסור לפילוסופיה בקינג'ס קולג' בלונדון ובאוניברסיטה הקתולית באוסטרליה. אבי, רומולוס קיבל ב-1998 את פרס .Victorian Premier's Literary Award for Non-Fiction

הספר אחרון משוררי האלהים עוסק בראשית השירה הדתית המודרנית בארץ ישראל כפי שהשתקפה ביצירתו המוקדמת של יוסף צבי רימון (1889¬-1958), על רקע התהפוכות הרבות שעברו על היישוב היהודי הישן והחדש בעשורים הראשונים למאה העשרים. שלא כשירות אחרות, דתיות ודתיות-למחצה, שעסקו לעתים בעניין הדתי לשם דיון בנושאים אישיים או ציבוריים – העמידה שירת רימון במרכז עולמה בעיקר את האלֹהים והרדיפה אחריו, כמו גם המחאה נגדו. אלֹהיו של רימון לא היה אלֹהים אוניברסלי, דאיסטי או אלֹהי הנשגב. רימון הקדיש את חייו ואת מפעלו הספרותי, על פי עדותו, לאלֹהי ישראל, האל ההיסטורי המיוחד של העם היהודי, על מרחב מסמניו התרבותיים והלאומיים, כפי מעמדו במסורת הדתית. שירתו של רימון מתבססת, ככל שירה דתית גדולה, על טקסטים מגוונים, לעתים מרבדים לשוניים היסטוריים רחוקים. רימון השתמש במקרא, בתלמודים, במדרשים, בשירת ימי הביניים והפילוסופיה היהודית, בקבלה, בחסידות, בלשון ההשכלה ובספרות העברית המודרנית. השימוש בטקסטים אלו אינו חיצוני או אקראי, אלא שימוש מושכל של אדם שהכיר לפנַי ולפנים את הספרויות הללו ונהג כלפיהן יחס של קדושה דתית. משום כך, יש להיאזר בסבלנות בעת הקריאה; היא תשתלם. שירה מעין זו דורשת זמן כדי לחלץ מתוכה, רובד אחר רובד, את מכלול המשמעויות האצורות בה. קריאה בשירי רימון משולה למסע בזמן, שבו נגלים לקורא עולמות חבויים, שדורות שלמים עסקו בהם באהבה וביראה עד שהותכו יחד על ידי המשורר בשיריו.

האומנם קיימת אומה ישראלית? מהו יחסה של אומה זו ל"עם ישראל" ההיסטורי? מהו יחסה לתנועה הציונית? באילו תנאים תיתכן השתלבותם של לא יהודים כשווי זכויות וחובות במסגרת האומה הזו? שאלות אלו ואחרות עומדות במרכזו של הספר שלפנינו. מטרתה של התנועה הציונית הייתה להביא לנורמליזציה של הקיום היהודי: "להיות עם ככל העמים". ישראל, בניגוד למטרותיה של התנועה הציונית, איננה מדינת לאום רגילה, שכן על פי האתוס הלאומי הרשמי ישראל שייכת ל"עם היהודי" ואין בישראל הכרה בקיומה של אומה ישראלית. במרכז הספר עומדת הטענה שהזהות הקיימת בישראל בין הדת ללאום והיעדרה של מדינת לאום נורמאלית, הן מקור עיקרי לבעיות היסוד של ישראל ולחוסר יכולתה לפתור בעיות אלו: שאלת מעמדה של הדת במדינה; היחסים בין חילונים לדתיים; שאלת מעמדם של לא יהודים, בייחוד ערבים; שאלת החוקה; אי־היכולת להכריע בשאלת הגבולות והקשיים להכריע בענייני שלום ומלחמה. הספר טוען כי תנאי הכרחי לפתרון בעיות אלו הוא ההפרדה בין הדת ללאום, ההכרה בקיומו של לאום ישראלי בלי הבדל בין דת, גזע ומין, ויסודה של ישראל כרפובליקה, כלומר כמדינת הלאום הישראלי. ד"ר משה ברנט מלמד במחלקה לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת, באוניברסיטה הפתוחה. הוא בעל תואר ראשון בהנדסת חשמל מהטכניון בחיפה. את התואר השני שלו בפילוסופיה פוליטית עשה באוניברסיטת תל־אביב תחת הדרכתו של פרופסור יוסף אגסי. את התואר השלישי בהיסטוריה פוליטית השוואתית עשה באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה כאשר בין מדריכיו נמנה גם הסוציולוג וחוקר הלאומיות הנודע ארנסט גלנר. בין פירסומיו הספר מיהו ישראלי (יחד עם יוסף אגסי ויהודית בובר אגסי).

הספר עוסק בהתפתחות ההומור והצחוק, בפונקציות ובפרקטיקה שלהם. באמצעותו ניתן להבין מהיכן וכיצד נוצרים ההומור והצחוק ואת חשיבותם בחיי האדם. הספר משמש מצד אחד כלי תאורטי להבנת ההומור והצחוק ומצד אחר כלי מעשי שישמש כל אחד, מהקורא המתעניין ועד איש המקצוע, בתחומי ידע למיניהם, כגון תקשורת, קולנוע, תאטרון, ספרות, סוציולוגיה, חינוך, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, תרפיה ורטוריקה. הספר מציע שיטה חדשה בחקר ההומור שבאמצעותה ניתן, בין היתר, להבין כיצד נוצרים ההומור הוויזואלי וההומור המילולי וכיצד אפשר לייצר אותם. לצורך זה נותחו יותר ממאה וחמישים סרטים קומיים קלאסיים וכן מצבים קומיים מהתאטרון ומחיי היומיום. ד"ר אריה סובר חוקר הומור ועוסק גם בפן המעשי שלו: מחזאי, תסריטאי, בימאי ושחקן. כתב את עבודת הדוקטור שלו בחקר ההומור באוניברסיטת פריס. כמו כן למד שם בביתֿהספר הלאומי לקרקס. מרצה בכיר לתקשורת, מלמד במכללה האקדמית אשקלון ובאוניברסיטה הפתוחה. מרצה בתחום ההומור והצחוק, על היבטיו האישיותיים, החברתיים והתקשורתיים. "אני מאוד ממליץ על קריאת ספר זה. יש בשיטתו של ד"ר סובר מורכבות שאיננה מצויה בגישות ההומניסטיות המקובלות, כגון אלה של זיגמונד פרויד ואנרי ברגסון, הנחשבות לאבני היסוד בחקר ההומור והצחוק. שפע הדוגמאות וניתוחן המעמיק מעניקים לספר אופי של ספר יסוד לכל מי שעוסק או רוצה לעסוק בתחום זה, הן בתאוריה והן בעשייה" - פרופ' אמריטוס אלי רוזיק רוזן

התעשייה המתקדמת היא אחד מעמודי התווך של המשק בישראל – מן התורמות העיקריות לצמיחת המשק, התעסוקה והתוצר העסקי ומקור עיקרי למטבע חוץ ולהכנסות המדינה ממסים. בראשית שנות האלפיים נקלעה, כידוע, התעשייה למשבר עמוק אשר פגע בכלל המשק בישראל. ואולם, מדינת ישראל בחרה אז שלא להגיב למשבר המעמיק ולא שינתה מהותית את מדיניותה על מנת לסייע לענף השוקע. התשתית התחוקתית אשר היתה קיימת באותן השנים לא עודדה (בלשון המעטה) את המשקיעים הזרים והמקומיים להשקיע את כספם בחברות ההיי-טק. תשתית תחיקתית לקויה זו ספגה ביקורת רבה מצד גורמי תעשייה וממשל, ביקורת, אשר הובילה בסופו של דבר לשינויי חקיקה מהותיים. אולם מאז ועד היום עברו כחמש שנים, שנים בהן שב ענף ההיי-טק המקומי לעמוד על רגליו: המכירות גדלו, ההשקעות הזרות חזרו, מספר המועסקים עלה, הפריון הענפי גדל והמשק הישראלי עלה על פסים של צמיחה מחודשת. כיום, בשנת 2009, חווה הכלכלה העולמית משבר עמוק המחלחל בעקביות לכל מדינה ומדינה ולכל ענף וענף בתוכה. לא מן הנמנע שענף ההיי-טק הישראלי יחווה בהקדם את סממניו של המשבר. כיום, אנו למודי ניסיון וכבר יכולים לצפות מניסיוננו הלא רחוק את הסימפטומים העתידיים של משבר כלכלי עולמי על הכלכלה הישראלית בכלל ועל ענף ההיי-טק המקומי בפרט. אנו יודעים כי לא ירחק היום שהמשקיעים הזרים ידירו את רגליהם – או מוטב לומר, את כיסיהם – מארצנו. אנו יכולים לשער בביטחון שחברות הסטארט-אפ, הנתונות לחסדי המשקיעים, יחפשו בצר להם את מבוקשם אצל המדען הראשי. כיום, אנו כבר מבינים את המשמעות של פגיעה בנכס הכלכלי העיקרי של מדינת ישראל. לאור זאת, על מקבלי ההחלטות להיערך מידית לשורה של החלטות מדיניות אשר יגנו על הענף מפני הפגיעה הצפויה. הפעם אסור למדינת ישראל להישאר מאחור, כי הרי כבר אמרו חכמינו: "אין חכם כבעל ניסיון"...

יונוס אֶמְרֶה הוא משורר תורכי סוּפי חשוב שאנתולוגיה זו של שירתו היא ראשונה בעברית המתורגמת מן המקור. אֶמְרֶה שחי באנטוליה בתקופה הסלג'וקית, היה משורר חביב על יהודי תורכיה משום ששירתו הזכירה להם את המשוררים העבריים הגדולים (שלמה אבן גבירול ואחרים) וכמו כן הוא נודע בזיקתו אל משוררים והוגים אחרים (אבן אל־ערבי ואחרים) ואל המקרא שהשפיע רבות על שירתו. נושא שירתו של יוּנוּס אֶמְרֶה הוא בקשת האל והיא משיאי השירה הדתית בכל הזמנים. שירת אֶמְרֶה נובעת מן האקסטזה שהיא ביסוד החוויה הדתית המרטיטה והמענה אותו, וכן מן הציפייה לאותה חוויה הבוששת להגיע אליו – אך המעניקה טעם וחיוּת למשורר, ומעניקה עילה לקיום האנושי. דניס אוֹזַ'לְווֹ נולד באיסטנבול (1951), ומתגורר בה. בוגר מדעי המדינה וסוציולוגיה, אוניברסיטת חיפה (1974). בוגר המכון למנהל עסקים, אוניברסיטת איסטנבול (1976) והמכון ליחסים בינלאומיים, אוניברסיטת גַלַאטַסַרַאיי באיסטנבול (2005). חבר ועדת יחסי חוץ של הקהילה היהודית בתורכיה וחבר עמותת 'חמש מאות שנה לקבלת מגורשי ספרד' שמטרותיה הן שיפור היחסים בין תורכיה, ארצות הברית וישראל; שיפור תדמיתם של יהודי תורכיה בקרב החברה התורכית. ד"ר אברהם מזרחי נולד באיסטנבול (1955), ומתגורר במודיעין. רופא ילדים. אוהב את השפה התורכית ואת השפה העברית. משחר נעוריו הוא קורא ומעריץ את יוּנוּס אֶמְרֶה האיש ושירתו. סֶלִים אַמָאדוֹ נולד באיזמיר (1935). בוגר ביה"ס התיכון סט. ז'וזף באיסטנבול. מתגורר בכפר סבא. בוגר בית־הספר לרוקחות באוניברסיטת איסטנבול ולימודי התמחות באוניברסיטת מונפליֶה, צרפת. פעיל בארגונים שונים ושימש כיושב ראש מועצת התאחדות יוצאי תורכיה בישראל.

כתב הגנת השיר, כל כמה זמן ישנו אותו רצון לרושמו, לא שהשיר צריך (זה ברור) אלא אנו חייבים. מחוייבי מצווה שנקבעה על סמך השנים. על עצם העיסוק לשם מה שואלים, פס-קול זה שבַּראש המלווה את כל המערכת אני-אדם. ראִיה כמעט ללא הפסק, שמיעה בשצף רצף, נגיעה כוללת גם אצבע באצבע של יד אחת, גלגל עונות שמריחים (א' דראש חודש תמוז לתפארת הקו מהירוק עדיין אל ההצהבה עדי קש), טעמים שבפה גם ללא מאכל. מה שכחתי כאן למנות. אלו מנת הכלל. אך לנו המציינים, הרושמים, המלקטים, אוהבי הנייר לשמו, רצוי בין פיסקה לפיסקה חשבון-נפש. אלא השירה לא רק עברית היא, היא כוללנית. כפי ש"עברית" אומרים, יש גם אחרת הקיימת לצידה, לפניה, אחריה. כל הכתובות דוברות. המשורר בעל-מזג, בזה שהוא חי את שלו, חי את כולן. כמו כן כל הצורות, האחיות למקצוע, מכתיבות את רישומן בגדול. חלק יש להן בשירה, והן הן נציגות השירה. מותר גם להגיד, השירה עצמה. מעשרות קָצידוֹת שכתבתי בהתרוממות עצם החיקוי אחר קריאה ממושכה (דרך תרגומים רבים) בקצידות הזהב, בחרתי כאן רק כמה כדי לתת תירוץ לי ולצבי טולקובסקי לעבוד שוב יחד. ה.ש.

"העבר, כמו כלב, רודף אחר כל מה שמנסה לברוח". האפר עודו חם, הזמן מתקמט, המילים באות חשבון. האדם מתעמת עם עצמו ועם אלוהיו, נוצר שמות, שבוי ברצון לשוב מן העבר. "לבכות רק דרך הסדקים" הנה אסופת שירים המשקפת התמודדות של מי שהיה "שם" מזווית ראיה של החי "כאן". הספר שזור כ"חוט המשולש": צלע אחת - השיר עצמו; צלע שניה - שורת נושא מתוך השיר; צלע שלישית - היא השתקפות רעיונות מתוך השיר בעבודות ציור, קרמיקה ועץ של המשורר. את מלאכת השזירה, העריכה והעיבוד עשו יחדיו המשורר ובת זוגו, רחל שגיא. יעקב שגיא - יליד 1937 פולין, עלה ארצה בגיל 8, גדל והתחנך בקיבוץ יגור, שירת בצנחנים, היה 12 שנים חבר קיבוץ מלכיה, מעל 30 שנה תושב הגולן וכיום מתגורר בפרוטיאה בכפר. נשוי+8+3 נכדים.