ספר זה הוא פרי מחקר בן שנים אחדות על טיבו ומאפייניו הלשוניים של התרגום הגרוזי המסורתי העתיק לתורה. המחקר התבסס על תרגום ספר בראשית שפרסם ד"ר ראובן אנוך בכרך הקודם של עדה ולשון (כ"ח). הן טקסט התרגום והן המחקר הם פרסומים ראשונים מסוגם. פן לשוני מעניין של לשון התרגום הוא הקַדמוּת, לרבות אוצר מילים ארכאי שכבר אינו משמש בלשון הכרתולי ואף לא בגרוזית היהודית המדוברת בימינו, וכן מרכיב עברי משובץ בתוך הגרוזית היהודית. ד"ר אנוך הוא עמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים ומרצה בכיר במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. הוא התמחה בבלשנות ובהיסטוריה המודרנית של קווקז. הוא פרסם שישה ספרי מחקר ויותר מחמישים מאמרים, ותרגם ארבעה ספרים מעברית לגרוזית ומגרוזית לעברית. ד"ר אנוך רכש את השכלתו האקדמית בפקולטה לפילולוגיה באוניברסיטה הממלכתית בתביליסי. לימים נתמנה שָם מרצה והתקדם עד דרגת דוצנט בחוג ללימודי הלשון הגרוזית העתיקה. בשנים 1992-1980 אף היה ממלא מקום דיקן בפקולטה לפילולוגיה. בארץ הוא ערך את הירחון "דרושה" ("דגל") ולמן 1996 הוא העורך הראשי של שידורי "קול ישראל" בשפה הגרוזית.

"מהי אפוא האשה?" שואל דידרו. "למרות שהן נראות מעודנות מאתנו, בתוך תוכן הן נותרו פראיות לחלוטין." דני דידרו (1784-1713), פילוסוף וסופר, אחד ממחברי האנציקלופדיה ומהאישים החשובים ביותר של עידן הנאורות, כתב במשך חייו סיפורים קצרים רבים. סיפוריו, שרבים מהם כתובים בצורה החביבה על דידרו – דיאלוג – מתאפיינים בטשטוש גבולות בין מציאות לבדיון, וכך נפגשות דמויות מחיי המספר עם דמויות מהעולם המסופר, ועובדות ופרטים בדויים משתרגים זה בזה. שבע היצירות המובאות כאן, משלבים שונים בחייו של הפילוסוף, פותחות צוהר להגיגיו ומשקפים את תפיסת עולמו ועקרונותיו. המסה החותמת את הקובץ שונה משאר היצירות, וצורפה בשל המקום המרכזי שתופסת האשה ביצירותיו של דידרו, שסוגיות המגדר, "תעלומות הנשיות" כפי שדידרו מכנה אותן, מעסיקות אותו תדיר ועוברות כחוט השני לאורך כל יצירתו.

לתוכן עניינים ניתן ללחוץ על " עמודים מהספר " משמאל לתמונת הספר.

אסופת מאמרים הבוחנים סוגיות העומדות במרכז החינוך הלשוני בן זמננו, מנקודות מבט אישיות וחברתיות. פרקי הספר מציגים מחקרים העוסקים בשפה הדבורה והכתובה, עוקבים אחרי ממצאים ועדויות בתחומי התקשורת, החינוך, ההתפתחות והתרבות ויוצרים רצף עקבי החל מגיל הינקות עד הבגרות, בהקשרים חד-לשוניים בקרב ילידי הארץ ומהגרים. הספר יצא לאור לכבוד תרומתה העיונית והמעשית רחבת ההיקף של פרופ' הלית אולשטיין לחינוך הלשוני, והוא מיועד לחוקרים, למחנכים ולסטודנטים בשלבים השונים של החינוך הגבוה, המתעניינים בחינוך לשוני, ברכישת שפה, ברב-תרבותיות ובניתוח שיח.

"עלילה מותחת ורבת הפתעות שמתחילה בירושלים, זרועותיה מגיעות לימי הרנסנס באיטליה וכרתים, וקולותיה נשמעים בעברית של אז, ושל ימינו. גיבורי העלילה, אברהם את אברהם, ממזגים בסיפוריהם מציאות ובדיה בצורה מרתקת ורבת ענין." - אלי עמיר, סופר "שני גיבורים בשם אברהם, שניהם נרדפים מפני קנאות דתית, שני סיפורים הנושקים זה לזה על פני מאות שנים ואלפי קילומטרים, ומתרחשים ביוון ובאיטליה. אברהם אביחי מביא לעלילה ממטענו העשיר – הכלל-תרבותי והיהודי – כאשר הוא מפגיש נקמה עם חמלה, ומוות עם אהבה ותקווה לחיים, לתיקון, ולחירות." - מריאן רבינוביץ', רופא, סופר, פסל "מעניין ואף מרתק בשפע הרפתקאות, ומקורי במבנהו: שני מעגלים המשתלבים אחד בשני.... מרתקת במיוחד ההצצה אל עולמה של יהדות איטליה בסוף תקופת הרנסנס, תמונה נאמנה ומוסמכת של יהדות מיוחדת זו. המחבר מעיד בכך על ידע מעמיק בנושא, וגם לכך ראוי הוא לכל שבח." - חנה בן זמרה, מרצה לשעבר בחוג לשפה ולספרות איטלקית, האוניברסיטה העברית "הסיפור ההיסטורי הדמיוני כתוב בלשון חכמים של המאה הי"ז כאילו נכתב באותם ימים ממש. היהודי האיטלקי בתקופות הבארוק מוצג כדמות יחידאית המסוגלת לחיות וליהנות משני עולמות: למרות העוינות הפורצת מפעם לפעם הוא חולק עם הנוצרי תרבות-שיח ואסתטיקה. המספר מודע היטב לגיאוגרפיה האיטלקית, היוונית והכרתית ובקי מאין כמוהו בהיסטוריה הכללית והיהודית של האזורים שבהם הוא עוסק. הוא גם בקי דיו בנושאי הלכה עד שמצוות היהדות נראות לך כקבילות ובעלות היגיון בסיסי משלהן. הספר בהחלט מרתק ונקרא בנשימה אחת." - פרופסור דוד קסוטו, מראשי הקהילה יוצאי איטליה בישראל

דדי שוורץ יוצא להרוס את חברו הטוב ביותר, נדב מידן. למה שגבר שפוי יעשה זאת, כאילו פתאום? אהבת השניים לאותה אשה לא די בה להסביר את הדחף הנחוש שמטריף את דעתו ודוחפו למסע אכזרי. גם לא סוד מותה הפתאומי, המוזר, של אשה אחרת בחיק נדב. היכן בעברם המשותף נשתלו זרעי ההתרסקות? זו עלילה הבוחנת ללא פשרות את הרעות הישראלית, על סמליה הסדוקים, ואת תוחלת החיים של חברות ואהבה. היא נעה בהקשבה מרוכזת אחר פיתולי הלב של השניים עד לשיא, שאינו אפשרי לכאורה אך בלתי נמנע. בסגנון השומר על ריחוק מכוון מגודש ספרותי, הרומן מבקש להבין, מעל לכל, את ההתנהגות של נפשות הפועלות מבלי שירדו בתחילה לסוף דעתן, בעוד היא משתנה מקצה אל קצה. הן בוגדות, ונחרדות מבגידה האורבת להן. ומבעד ליחסים מתפוררים רואה שוורץ, המגולל את סיפור קריעתו מחבר שהוא לו כאח, את אותות הבגידה הנוראה ביותר בעיניו, זו של ארץ בבניה. להרוס את נדב הוא מסע בעקבות שיגעון פרטי ולאומי, לאורך תחנות החיים של מספר סקרני, חרד ועשיר בתובנות. למרות סערת נפשו, ואולי תודות לה, הוא מנווט את דרכו אל מה שמתגלה לו לפתע כרוגע בלתי צפוי.

הספרות של קפקא ממאנת להסתיים. זו ספרות הנפתחת בכל פעם מחדש: הספרות של קפקא היא פצע המסרב להגליד, שער שאינו נסגר. יש המגלים בה כתב-חידה והרי לכל קורא יש כבר את קפקא שלו, וכל קורא מחזיק בשאלה שאינה מעלה ארוכה. חיבור זה ממקם את הדיון בקפקא במרחב שבין שיח הגוף, הכתב והמכונה ומהרהר על עבודותיו כאילו היו תרשימים ספרותיים בדבר עיוותים, מטמורפוזות ופרדוקסים גופניים אחרים בעידן הטכני. לפי קריאה זו, המשקל המיוחד של כתבי קפקא טמון בניסיונותיו העיקשים להעתיק את שאלת הגוף אל מערכת הכתב. ניסויים אלה מולידים את גופי-הכתב המוזרים ויצורי הכלאיים שלו וביניהם הגוף הנוסע, הגוף המשחק והגוף היהודי. ספר זה עוסק בקורותיהם של גופים ספרותיים אלה ודן בהקשרים הראשוניים בהם הם מופיעים: במכתב, ברשימת מסע, בפרגמנט, בסיפור הלא-גמור. דווקא בהקשרים אלה, בטיוטות, בעיזבונות ובהערות אוטוביוגרפיות נחשפת פואטיקת הגוף של קפקא על צורותיה המקוריות.

"מר כהן, אמר יקר, אתה יודע, הסיפור שלי זה לא משהו, זה מהחיים, אבל אני מבקש שתשמע אותו" (עמ' 10). בשמו של האזרח, יקר, תובע גלעד מאירי את זכותו של הסיפור-מהחיים להישמע. במובנים רבים, סיפוריו של מאירי בקובץ הפרוזה הראשון שלו, הם אכן "לא משהו", כמעט-לא סיפורים: כאלה שאין סיבה מיוחדת לכתוב אותם, סיפורי סתם. אך אם הסתם הוא התרגום העברי לאיד הפרוידיאני – הרי שאין כמו סיפוריו של מאירי לצותת לאיד הקולקטיבי, להעלות על הכתב את ה"סתם" המבקש לצאת לאור. המשרד לסיפורי הציבור פורש לפנינו קרנבל ססגוני: אנשי שירותים ופקידות, אוהדי כדורגל, חיילים ופועלים – גיבורים-לרגע של דרמות מקומיות; פסיפס של תודעות חיות: פועלות, חושבות, מסתבכות, מדברות, אך אינן יודעות לתת פשר פסיכולוגי לעולם שבו הן תקועות. בסיפוריו של מאירי מתמזגים המספר המודרני עם מספר הסיפורים העממי ומכוננים יחדיו סוציאליזם של שפה.

בבוקרו של השביעי ביוני 415 לפסה"נ התעוררו תושבי אתונה ומצאו שפסלי האל הֶרמֶס, שעמדו לפני בתים פרטיים ומקדשים, הושחתו. כל אזרח ראה את שומרו האלוהי שלפני פתח ביתו מושחת ומחולל, ובהדרגה התברר לו שהוא אינו היחיד, העיר כולה איבדה את שומרה האלוהי. החרדה הייתה רבה. האתונאים ביקשו לגלות את זהות המשחיתים והודיעו שיעניקו פרסים וגם חסינות ממשפט למודיעים מידע כלשהו על חילול קודשים. נוסף למידע על השחתת הפסלים התקבל גם מידע על חילול קודש של טקסי מיסטריות שנערכו בבתים פרטיים. השערורייה הייתה גדולה, הגדולה בתולדות אתונה. היו מאסרים, העמדות לדין, הוצאות להורג והימלטויות לגלות. אנדוקידס, שהיה אחד הנאשמים, מגולל בנאום ההגנה שנשא, הנאום על המיסטריות, את השתלשלות המאורעות ומנסה, כמובן, להוכיח את חפותו. הנאום הוא המידע החשוב ביותר על השערורייה וגם מקור חשוב למאורעות המדיניים בסופה של המאה החמשית לפסה"נ.

מהי הליריות של הנפש? האם מדובר בתכונה המייחדת את נפשם של משוררים בלבד, או שמא באיכות נפשית המצויה בכל אחד מאתנו, אולי אף מתנה את עצם קיומו של מרחב נפשי? הספר על הליריות של הנפש מנסה לבחון את משמעותה של הליריות האנושית כפונקציה הנפשית המאחדת את חוויית העולם כמשתנה ללא הרף עם חווייתו כצפוי וכקבוע. שני אופני החוויה הללו אינם רק מתקיימים במקביל אלא גם כרוכים זה בזה. ליחסים ביניהם נודעת משמעות הנוגעת ליצירתיות האנושית בפרט וליכולות החיוניות ביותר לקיום הנפשי בכלל: היכולת לדעת, היכולת להתאבל והיכולת לאהוב. הספר זכה בפרס בהט לספר העיון המקורי לשנת תשס"ו 'הספר העשיר את הידע שלי אודות המרחב הפוטנציאלי, המתהווה והמתמשך, האקטואלי והאפשרי. הספר גרם למושגים אלה להיות עמוקים יותר, רגשיים יותר ומלאים יותר [...] היה זה כבוד עבורי לדון בספר זה'. ד"ר אטי ברנט, אוניברסיטת בר-אילן 'קראתי את החיבור [...] בהנאה ובעניין. לדעתי יש בו משום תרומה משמעותית בראייה והבנה מעמיקה, ייחודית ומעניינת של תהליכים תוך נפשיים ובין-אישיים בהתפתחות של בריאות ופתולוגיה'. ד"ר נטע חורש, אוניברסיטת בר-אילן 'השימוש בתובנות הפסיכואנליטיות והספרותיות מרשים ביותר ותורם תרומה פילוסופית מובהקת לכל שקרוי ידיעת-עצמנו'. פרופ' עמיהוד גלעד, אוניברסיטת חיפה 'החלום, האבל והדיכאון זוכים לניתוח מחדש על בסיס התשתית שהכינה המחברת בקפידה. אפילו מושג היופי האמנותי זוכה להארה חדשה ומפתיעה. בכולם מתגלה הממד הלירי כחיוני להתמודדות עם מצוקות, להחלמה ולתהליכי היצירה'. פרופ' אבשלום אליצור, Universite Joseph Fourier

ספר זה מציע קריאה פרשנית מקיפה ביצירות של חמישה סופרים מרכזיים עכשויים: אם יש גן עדן מאת רון לֶשֶם; ארבעה בתים וגעגוע מאת אשכול נבו; ילדה שחורה מאת סמי ברדוגו; ערבים רוקדים וויהי בוקר מאת סייד קשוע; שום גמדים לא יבואו מאת שרה שילה. באמצעות הפרשנות ליצירות הספרות הנסקרות מתוַדע הקורא אל זהויות רבות הרווחות בחברה בישראל. הספר מציע התבוננות באופן שבו משתקפות זהויות בספרות ובאמצעותה, נשמעים קולות, נחשף המרחב החברתי הישראלי – יהודים וערבים, חילונים ודתיים, אשכנזים ומזרחים, מהגרי עבודה וטיילים, ותיקים ועולים. הספר בוחן את האופן בו הספרות מציגה התמודדות עם סוגיות טעונות מסוגים ומרבדים שונים. בעת הדיון בספרים, כותבות המאמרים מרחיבות את המבט לשאלות עקרוניות, כמו ספרות מלחמה הנכתבת היום בישראל, כתיבה בעברית של סופר ערבי, יחסי מרכז–פריפריה בספרות העברית בזמננו, היחס למרחב ולזמן הישראליים מנקודת מבטם של היהודי ושל הערבי ועוד. המאמרים המהווים את פרקי הספר מאפשרים להתבונן בספרות ובחברה הישראלית על כל המרתק שבהן. זהו פסיפס מורכב, עשיר, מעורר תהיות ומלא סתירות – פרי הספרות בבואה לתאר מציאות. הספר יוצא לאור בעקבות סדרה של מפגשי למידה ושיח ב"מועדון הספרים של לוינסקי". מחברות המאמרים בספר הן מרצות בחוג לספרות במכללת לוינסקי לחינוך: ד"ר רוחמה אלבג, ד"ר אילנה אלקד-להמן, ד"ר רחל פרנקל-מדן וד"ר ורה קורין-שפיר.

כתב העת היחיד בעברית העוסק במכלול תחומי הפולקלור והתרבות העממית, אשר הציב את אמות המידה של העיסוק המדעי בפולקלור. בישראל. המאמרים דנים, בין היתר, בתיאוריה של פולקלור, פולקלור של קבוצות אתניות בישראל, ספרות עממית, אמנות עממית, מנהג, מגיה, וקשרי גומלין בין ספרות לפולקלור. בחוברת תוכן עניינים ותקציר באנגלית.