כרם חמד – חכמת ישראל היא 'יבנה החדשה' הוא מונוגרפיה ומפתח מוּער ל'כרם חמד', כתב-העת העברי של ההשכלה בגליציה ובאיטליה, שיצא לאור בווינה ובפראג בתשעה כרכים בשנים תקצ"ג–תרט"ז (1833–1856). 'כרם חמד' היה ביטאונה של חכמת ישראל העברית (בעקבות ה-Wissenschaft des Judentums – חכמת ישראל בגרמניה) כפי שהתגבשה בשליש השני של המאה התשע עשרה בגליציה ובאיטליה. הוא משקף את התפתחות ההשכלה העברית בכיוון מגמת מחקר והגות. השתתפו בו גדולי ההוגים והחוקרים: שלמה יהודה ראפופורט (שי"ר), נחמן קרוכמל (רנ"ק) ושמואל דוד לוצאטו (שד"ל), וכן סופרים וביניהם יוסף פרל ויצחק ארטר, ואף חוקרי חכמת ישראל בגרמניה שכתבו בעברית - אברהם גייגר ויום טוב צונץ. הספר כולל מונוגרפיה ובה דיון מקיף בכתב-העת ובנושאים שנידונו בו, הרקע להוצאתו, בעיות עריכתו, הפורמט המיוחד של מאמרים כמכתבים, החוקרים והסופרים שהשתתפו בו והאידאולוגיה המשכילית שהובעה בו. כמו כן נידונה בספר התפתחות חכמת ישראל בעברית ותרומתו המחקרית והמדעית של 'כרם חמד' לחכמת ישראל ולמדעי היהדות. לרשות הקורא עומד עתה גם כלי-עזר חיוני ויסודי –מפתח ממוין ומוּער המסודר לפי שמות מחברים ולפי נושאים. התחומים שבהם דנו חוקרי חכמת ישראל כוללים מקצועות לימודי היהדות בבחינה חדשה: פרקים לא ידועים בתולדות ישראל והארתם, פרשנות המקרא וביקורת המקרא, פרשנות התלמוד ועיון במשנתם של חכמיו ושיטתם בהלכה וביהדות, עיון מחודש בכתביהם של הוגי ימי הביניים, ופרסום כתבי יד עבריים בלתי ידועים וחקירתם. המפתח מאפשר עיון נוח וממוקד בנושאים המרכזיים שעמדו בפני חוקרי חכמת ישראל שהשתתפו ב'כרם חמד', ובעמדתם בשאלות יסוד בתפיסת היהדות. נמצאים בו רפרורים ביבליוגרפיים על הספרים המבוקרים בכתב-העת ועל המאמרים שנתפרסמו בו ואזכור ספרות המחקר המודרנית בנושאים אלה. ספר זה הוא השלישי בפרויקט מִפתוח כתבי-העת של ההשכלה העברית. ראשיתו ב שער להשכלה: מפתח מוּער להמאסף, כתב-העת העברי הראשון (תשס"א), והמשכו ב בכורי העתים – ביכורי ההשכלה: מפתח מוּער לבכורי העתים, כתב-העת העברי של ההשכלה בגליציה (תשס"ה), שניהם בהוצאת מאגנס.

המאמרים בכרך זה הם פרי סמינר מחקר אקדמי שהתקיים, באופן סדיר, במשך שנתיים בפרויקט משותף לקרן מנדל והמרכז לחינוך יהודי ע"ש מלטון באוניברסיטה העברית בירושלים. בקבוצת המחקר השתתפו חוקרים ומחנכים מרקע מגוון, שייצגו נקודות מבט שונות ודנו במשותף בחיבור בין חקירה פילוסופית לפרקטיקה בחינוך יהודי, תוך התמקדות באופנים שונים של תרגום חינוכי.

הקובץ בלשנות עברית תאורטית עוסק בשפה העברית ובתכונותיה הייחודיות מתוך ראייה רחבה של הבלשנות הכללית ותאוריות בדבר השפה האנושית. מרבית המאמרים נכתבו לאור התאוריה הגנרטיבית מיסודו של נועם חומסקי ותאוריות שפותחו במסגרת הסמנטיקה הפורמלית. פרק המבוא מציג את מצב חקר הלשון העברית וקובע את מיקומה של הגישה התאורטית ואת חשיבותה בשיח הבלשני. שני הפרקים הבאים פורשים את היסודות של הבלשנות התאורטית ומסבירים אותם בלוויית דוגמאות. נושאיהם של יתר אחד עשר הפרקים דנים בתופעות התורמות להבנת המבנה של השפה העברית ומטילות אור על תרומתה להבנת התאוריה הכללית. עם אלה נמנים הנושאים: מערכת הבניינים, המילית 'אֵת', מערכת הזמנים, מערכת השם, הכינויים, תיאור הפועל ומילות היחס. שני הפרקים האחרונים מוקדשים לרכישת שפה ולנוירו-בלשנות. האחד מטפל בשתי תופעות הקשורות לרכישת העברית אצל ילדים והשני דן באפיון של הפרעות תחביריות אצל דוברי עברית הסובלים משכחת לשון או מאבדן מלא או חלקי של כושר הדיבור. מחברי המאמרים הם בלשנים תאורטית שחלק מעבודתם מוקדש לחקר השפה העברית. כולם חוקרים ומורים באוניברסיטאות מובילות בישראל, באירופה או בארצות הברית, שמחקריהם פורסמו בבמות חשובות ברחבי העולם. הוותיקים שבהם זכו להכרה עולמית והצעירים הם חוקרים מבטיחים ביותר. למעמד מיוחד זכתה טניה רינהרט, שנפטרה לא מכבר. הקובץ בלשנות עברית תאורטית פותח ערוץ הידברות בין אנשי לשון שמעוניינים להרחיב את יריעת הדיון בשפה העברית ובין בלשנים תאורטיים המתמקדים בשפה זו.

הספר פרקים בפונטיקה וברישום פונטי הוא מבוא בהיר ובסיסי לפונטיקה וללימוד הגייה. קורא הספר יכול ללמוד בו מיומנויות הנחוצות להכרה, לתיאור, לרישום ולהגייה של רוב ההגאים, ואינו נדרש לידע קודם בנושא. תשומת לב מיוחדת מוקדשת להגאים של העברית המדוברת לדורותיה ולמִבטאיה. בעשרים פרקי הספר משולבים חידושי פונטיקה עדכניים משל המחבר ומשל עמיתיו. תצלומים ואיורים המקלים על ההבנה מלווים את הטקסט, ומשולבים בו דוגמות משפות חיות ותרגילים המובילים בהדרגה אל המיומנות הנדרשת מכל בלשן. את הספר מלווה תקליטור המכיל תרגילים ופתרונותיהם. פרקים בפונטיקה וברישום פונטי הוא ספר יסוד ללומדי בלשנות ובמיוחד ללומדים את מדעי הדיבור והתפיסה, וגם ללומדים הפרעות בתקשורת הלשונית. הספר – • מציג את מדע הפונטיקה בצורה בהירה ומשכנעת; • מתאים ללומדים מגוון תחומים כמו בלשנות, מדעי הדיבור, הפרעות בתקשורת; • מכיל שפע של איורים, תצלומים ותרגילים שימושיים; • מכיל דוגמות של דיבור ילידי בשפות שונות, מאזורים שונים על פני כדור הארץ. האודיו הקיים לספר זה אינו מתלווה ברכישת המוצר האלקטרוני, הוא מגיע כדיסק עם הספר המודפס בלבד.

• אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות –מארי אַנטוּאַנֶט לא אמרה את המשפט הזה. מי אמר אותו? • מוטב למות על רגליך ולא לחיות על ברכיך – האם ההצהרה הזאת היא פתגם יידי? • שלום צודק ובר-קיימא – מי טבע את הביטוי הזה? • ממשל העם, בידי העם, למען העם– ממי שאל אֵיבּרהם לינקוֹלן את הגדרת הדמוקרטיה שלו? • הממשל הטוב ביותר הוא זה הממעט ביותר למשול – מי טבע את ההבחנה הזאת? • תמונה אחת שווה אלף מלים – מה מקור האִמרה הזאת? • מַדאם בּוֹבארי היא אני – פלוֹבֶּר, אמר או לא אמר את זה? • לצחוק כל הדרך אל הבנק – מי צחק ומי בכה בדרך אל הבנק? • האופרה לא נגמרת עד שהגברת השמנה שרה – מה הסיפור של האִמרה הזאת ומאין היא באה? • לעולם אינך יכולה להיות עשירה מדי או רזה מדי – מי היתה הראשונה שאמרה את זה? לא מי שחשבתם. • אשה בלי גבר היא כמו דג בלי אופניים – גלוֹריה סטַיינֶם לא המציאה את זה. מי כן? • איני משתמש בדברי זולתי אלא כדי להיטיב לבטא את עצמי – מוֹנטֵין. התשובות לכל השאלות הללו ולשאלות דומות על מקורותיהן ונוסחיהן המדוּיקים של אלפי ציטטות מתרבות העולם ומן התרבות היהודית לדורותיה מצוּיוֹת ב אוצר הציטטות . הספר מכיל יותר מ-12,000 ציטטות, המסודרות ב-400 מדורים והמקיפות כ-1,000 נושאים. הן לקוחות מדבריהם ומכתביהם של כ-2,500 הוגים, יוצרים, פוליטיקאים ואישים אחרים. הציטטות מובאות עם מראי-המקומות המפורטים שלהן, ורבות מהן מלֻווֹת בסיפורים ובאנקדוֹטוֹת על הנסיבות שבהן נאמרו. ציטטות שנוהגים לשגות בציטוטן באות כאן על תיקונן, וציטטות שמיוחסות לאיש הלא-נכון, או שאין יודעים מה מקורן, מובאות עם תמצית הידע המחקרי על אודותיהן. אחד החידושים שבספר הוא הבאת ציטטות שיש ביניהן קירבה רעיונית בקבוצה אחת, המאפשרת לעקוב אחר גלגוליו של רעיון לאורך ההיסטוריה.

ספר זה הוא פרי מחקר בן שנים אחדות על טיבו ומאפייניו הלשוניים של התרגום הגרוזי המסורתי העתיק לתורה. המחקר התבסס על תרגום ספר בראשית שפרסם ד"ר ראובן אנוך בכרך הקודם של עדה ולשון (כ"ח). הן טקסט התרגום והן המחקר הם פרסומים ראשונים מסוגם. פן לשוני מעניין של לשון התרגום הוא הקַדמוּת, לרבות אוצר מילים ארכאי שכבר אינו משמש בלשון הכרתולי ואף לא בגרוזית היהודית המדוברת בימינו, וכן מרכיב עברי משובץ בתוך הגרוזית היהודית. ד"ר אנוך הוא עמית מחקר במכון טרומן באוניברסיטה העברית בירושלים ומרצה בכיר במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון. הוא התמחה בבלשנות ובהיסטוריה המודרנית של קווקז. הוא פרסם שישה ספרי מחקר ויותר מחמישים מאמרים, ותרגם ארבעה ספרים מעברית לגרוזית ומגרוזית לעברית. ד"ר אנוך רכש את השכלתו האקדמית בפקולטה לפילולוגיה באוניברסיטה הממלכתית בתביליסי. לימים נתמנה שָם מרצה והתקדם עד דרגת דוצנט בחוג ללימודי הלשון הגרוזית העתיקה. בשנים 1992-1980 אף היה ממלא מקום דיקן בפקולטה לפילולוגיה. בארץ הוא ערך את הירחון "דרושה" ("דגל") ולמן 1996 הוא העורך הראשי של שידורי "קול ישראל" בשפה הגרוזית.

אסופת המאמרים בספר "השפה העברית בעידן הגלובליזציה" פונה הן לחוקרים והן למורים העוסקים בהוראת השפה בשדה ומאפשרת לקורא עיון מקיף ומגוון בהיבטים שונים הנוגעים לעברית. הקובץ מביא אל קדמת הבמה סוגיות מחקריות העוסקות בעברית בהקשריה התרבותיים, החברתיים והלשוניים ודן במצבה של השפה בישראל ובעולם, כמו גם בתכניות לימודים עדכניות להוראת עברית כלשון נוספת. ייחודו של הספר מוצא את ביטויו בשילוב בין תיאוריה לפרקטיקה, בעיסוק בעברית כשפה ראשונה, כשפה שנייה וכשפת מורשת כאחד, בהתייחסות ללומדים בגילאים שונים ולהקשרי אוכלוסייה מגוונים – דוברי עברית מלידה, המגזר הערבי בישראל וקהילות התפוצה היהודית. בספר שלושה שערים. השער הראשון דן בנושאים אלה: מרחב הקיום של העברית במציאות העולה מיחסי ישראל-תפוצות; העברית במחלקות ללימודי יהדות ותיאולוגיה באוניברסיטאות באירופה ובאמריקה; הדילמה הנוגעת ללשון התפילה; הקשיים שבפניהם עומד הקורא המודרני בבואו להתמודד עם הטקסט הקלסי; התמורות בעברית של ימינו במישורים הלשוני והחוץ-לשוני; הישגיהם של תלמידים עולים בעברית הלימודית-אקדמית; הביסוס התיאורטי לפיתוח תכניות הלימודים בעברית כשפה ראשונה וכשפה שנייה; מודל למדיניות לשונית בחברה רב-לשונית ורב-תרבותית כישראל. השער השני מציג את תכנית הלימודים החדשה ללומדי עברית במגזר הערבי ותכניות לימודים להוראת עברית בתפוצות למן הגיל הרך, דרך כיתות בית הספר היסודי ועד לכיתות חטיבת הביניים והחטיבה העליונה. בשער השלישי מובעת דאגה באשר לעתידה של העברית בישראל ובתפוצות בעידן הגלובליזציה.

לשונות הכתיב והקרי הפרושות זעיר שם זעיר שם במקרא מצטרפות כאן כאבני פסיפס זעירות לתמונה אחת המעמידה מערכת כוללת של לשון. ספר זה, הכתיב והקרי שבמקרא, בוחן מערכת לשון זו על פי נוסח המקרא שב'כתר ארם צובה', כתב-יד הטבוע בחותמו האישי של גדול בעלי המסורה ר' אהרן בן-אשר. לפנינו מחקר חדשני מעמיק ומדוקדק המלבן בשיטתיות את אחת התופעות העלומות שבמקרא - תופעת חילופי הכתיב והקרי - מזווית הראייה של חקר הלשון. הספר כולל מבוא, המסכם את מצב המחקר בסוגיה זו ומעריכו, וארבעה פרקים. פרק ראשון: כתיב, דן במימושים אורתוגרפיים במילים, כגון הנער (כ') / הַנַּעֲרָה (ק') (דב' כב 15); פרק שני: צורות, עוסק בחילופים מורפולוגיים, כגון ואתי (כ') / וְאַתְּ (ק') (שופ' יז 2). פרק שלישי: תחביר, מתמקד בסינטקס ומורפו-סינטקס, ובראשו ענייני התאם תחבירי בין חלקי המשפט, כגון מגדיל (ישועות) (כ') / מִגְדּוֹל (ישועות) (ק') (שמ"ב כב 51), ופרק רביעי בוחן ענייני מילון וסגנון, כגון העיר (התיכונה) (כ') / חָצֵר (התיכונה) (ק') (מל"ב כ 4). בסופו של החיבור מובא סיכום כולל של הדיונים והמסקנות המתבקשות מהם. חותם את הספר נספח סטטיסטי, הממחיש את תקפות מסקנותיו של מחקר זה לגבי המקרא בכללותו. הכתיב והקרי שבמקרא משיק לשני תחומים - מקרא ולשון. קוראים שוחרי מקרא ומלומדים הקרובים במיוחד ללשון המקרא, לנוסח המסורה ולפרשנות המקרא ימצאו בו עניין רב.

הספר סוקר את הספרות היהודית שבעל פה מתקופת המקרא עד ימינו אלו. הנחת היסוד של סקירה זו היא, שהמעבר מאורליות לאוריינות ספרותית איננו תהליך הנובע רק מהתפתחות תרבותית-חברתית, המתרחש ממילא עם היווצרותם של אמצעי תקשורת חדשים. תהליך זה כרוך בבקרה חברתית ומכוון למטרות אידאולוגיות, דתיות, ספרותיות, מסחריות או מדעיות. מתעדי הספרות שבעל פה בכל דור ודור פועלים כמתווכים תרבותיים המעצבים את המסורת לדורות הבאים; הם בוררים ומשמרים את הספרות שבעל פה. לכן בעוד שחלק מהספרות הזו הופך למסורת מבוקרת, חלק אחר ממשיך להימסר בעל פה וחלק נעלם בנבכי ההיסטוריה. לעתיקותה של ספרות עממית יש מקבילות בספרויות של עמים אחרים, ויש אף עתיקות מן הספרות היהודית העממית. אלא שזו היהודית מתייחדת בהמשכיות היסטורית של זהות לאומית ובגיבוש מוקדם של מסורת דתית וחברתית וכינונה במרכז החיים הקהילתיים. נוסף על כך תרמה הפזורה היהודית לגיוונה הלשוני והתרבותי של ספרות זו. בני עדות שונות מתעדים את מסורות עדותיהם, חוקרי פולקלור מתעדים אותן למען מטרות מדעיות, וסופרים ומשוררים - מטרותיהם אמנותיות. כל אלה מרחיבים את התיעוד ושואפים לייצג את הנאמר, המסופר והמושר בחברות היהודיות באופן מרבי.

This study is an annotated edition and commentary of an Arabic-Old French phrase book found on the last thirteen pages of a Coptic lexicographic treatise compiled in the thirteenth century and recopied in the sixteenth century (MS. BnF Copte 53). The main value of this work is twofold: first, it is a specimen of the Crusader Old French, of which little has been preserved; and second, it provides evidence for the vernacular language of the period. In the analysis of the material, an attempt has been made to reconstruct from a diachronic-diatopic perspective the vernacular French spoken at Acre in the mid-thirteenth century. This volume will be of interest for Romance linguists and philologists, as well as historians of the Crusades and the Latin East. Arabists and historians of the late medieval Muslim Middle East of this time will also find much of use in this work.

More than fifty years ago the discovery of scrolls in eleven caves beside the Dead Sea ignited the imagination of the world. Expectations abounded that the scrolls would reveal actual contemporaneous accounts of the birth of Christianity, perhaps even of the life of Jesus. The research that followed—its inner logic, and what its impassioned highly controversial theories reveal about the framing of facts and the interpreting of texts—is what interests philosopher Edna Ullmann-Margalit in this thoroughly absorbing book. Since the inception of Dead Sea Scrolls research, a central theory has emerged. Known as the Qumran-Essene Hypothesis, it asserts that the scrolls belonged to the Essenes, a sect whose center was at the nearby site of Qumran. In Out of the Cave , Ullmann-Margalit focuses on this theory and the vicissitudes of its career. Looking at the Essene connection, the archaeology of Qumran, and the sectarian nature of the scrolls community, she explores the different arenas in which contesting theories of the scrolls do battle. In this context she finds fascinating examples of issues that exercise philosophers of science as well as the general public issues that only amplify the already intrinsic interest of the Dead Sea scrolls.

אווירת העוינות בין יהודים לערבים שליוותה את הקמתה של מדינת ישראל העיבה על המגעים התרבותיים בין הצדדים. רבים התקשו לראות את עולמו הרוחני של הצד השני במשקפיים ניטרליים הן מחמת המטען הרגשי הנלווה לסכסוך הן בשל השונות בשיח התרבותי של כל אחד מהצדדים. העובדה שביאליק, עגנון וא"ב יהושע הופיעו בלבוש ערבי מעידה על רצון בדיאלוג אך הספר מתאר כיצד שיקולים אידאולוגיים משתלטים על פעילות התרגום. הספר תרגום בצל עימות בוחן את פעילות התרגום מן הספרות העברית החדשה לשפה הערבית. התפתחותם, מעמדם ואופיים של התרגומים בארבעים השנים הראשונות לקיומה של מדינת ישראל, והנורמות ששלטו בפעילות התרגום לפני המעשה, במהלכו ואחריו, עומדים במוקד הדיון . לצורך זה נבדקו עשרות תרגומים לערבית של יצירות בנות זמננו מן הסיפורת והשירה העברית שהופיעו בבמות שונות בישראל ובעולם הערבי. המחבר מצביע על שלושה מגזרי תרגום הנבדלים זה מזה מבחינת הגורמים המעורבים בפעילות התרגום, השיקולים המנחים אותם ומדיניות התרגום שלהם: בפעילות התרגום שהתנהלה בישראל בשנות החמישים והשישים בלטה מעורבותם של גורמים ממסדיים, כגון מוסדות ההסתדרות והעיתונות הערבית הממשלתית. הללו ביקשו לתרגם לערבית טקסטים שגונם חברתי ואידאולוגי. לכן בחרו יצירות שביטאו את הקונצנזוס הציוני, נקטו מדיניות של השמטות ותוספות, והן תורגמו לערבית גבוהה. אחרי 1967 עברה פעילות התרגום בישראל למסגרות עצמאיות שנתמכו על ידי הממסדרוב המתרגמים גילו נאמנות לטקסט העברי, שילבו עברית בתרגומיהם, והתייחסו לתרבות העברית כתרבות הגמונית. תבוסת 1967 הגבירה את ההתעניינות בחברה, בתרבות ובספרות הישראלית. רוב המתרגמים ביקשו לחשוף באמצעות פעילות התרגום את אופייה הגזעני והתעמולתי לטעמם של הספרות העברית ובחרו לתרגם יצירות שתכניהן מבליטים את זרותה.