ר’ אלעזר בירבי קליר (‘הקליר’ בפי העם) הוא המפורסם והפורה שבין משוררינו בתקופת השיא של הפיוט הקדום העברי בארץ ישראל – בין המאה השישית למאה השמינית לספירה. חלק מאלפי הפיוטים שכתב השתמר במחזורי אשכנז, צרפת ואיטליה, ומקצת מיצירותיו נאמרות בבתי הכנסת עד היום. ממצאי גניזות קהיר מלמדים שבמחזורים האירופיים לא נשתמרו אלא מקצת מיצירותיו של הקלירי. מתברר שהוא עיטר בכמה סדרות של פיוטים – ובעיקר בקדושתאות, הן מערכות הפיוטים לתפילות העמידה המתרחבות לקראת הקדושה – כל אחת מתפילות היום, וכתב שוב ושוב יצירות חדשות שבאו להחליף את קודמותיהן. בצד קדושתאותיו למוסף ולנעילה שבדפוסי אשכנז, התגלו בגניזה קדושתאות מקבילות לתפילות אלה, וכן פיוטים לערבית, לשחרית ולמנחה. כמו כן התברר שהקדושתאות שבמחזורי אשכנז השתבשו, חלק מהקטעים המקוריים שהיו בהן הושמטו, ונוספו בהן קטעים מאוחרים. בספר שלפנינו מרוכזים כל הפיוטים ששרדו ממורשתו של ר’ אלעזר בירבי קליר לכל התפילות, תוך ניסיון לשחזר את הקומפוזיציות השלמות מתוך קטעי הגניזה, כמובן גם בעזרת החומר שבמחזורים האירופיים. הפיוטים מודפסים באופן המבליט את תבניותיהם השיריות, והם מנוקדים ומלווים בביאור מקיף. בצד כל פיוט מפורטים, במדור נפרד, גם שינויי נוסחיו על פי מקורותיו שבידינו. שחזור הקדושתאות העלה שאלות רבות, ואלו נדונות בפירוט במבוא מקיף. הדיון כולל בירור ממצה של הרכבה של כל קומפוזיציה, של ייעודה המדויק ושל שאלת ייחוסו לקלירי של כל קטע, גם מסוגי פיוט אחרים. במבוא מתוארות גם תבניות הפיוטים לסוגיהם, סגולותיהם השיריות, לשונם הייחודית, תוכניהם וכן מסורות מדרש ייחודיות וענייני הלכה ומנהג המופיעים בהם. בספר מופיעים קטעי שיר רבים מאוד שטרם נדפסו במהדורה מדעית מתוקנת.

פירושו של הרב יוסף חיון לירמיהו, שהיה מגדולי רבני פורטוגל בדור שלפני הגירוש, נותר מאז חיבורו בכתב היד בלבד ולא זכה להגיע למכבש הדפוס. במהדורה זו נעשה מאמץ להמציא לפני שוחרי פרשנות המקרא, מהדורה מדעית מבוארת של הפירוש, מתוך כתב היד היחיד ששרד, שככל הנראה הינו אוטוגרף אותו חזר והגיה פעמים מספר. בראש הספר מבוא מקיף, הדן בדרכו הפרשנית של הרב חיון כפי שהיא באה לידי ביטוי בפירושו לירמיהו, בעניינים שונים העולים מתוך פירושו הנוגעים לספר ירמיהו, ובענייני אמונה ופילוסופיה הנזכרים במהלך הפירוש.

יום הכיפורים שונה מכל ימות השנה. שטף החיים נעצר, צורכי גוף כאילו נמוגים, ואין לאדם אלא עמידתו בתפילה לפני הקב"ה. עם ישראל משול ביום זה למלאכים, ובימי ר' אלעזר בירבי קליר נהגו בו בני ארץ ישראל לעמוד על רגליהם בבית הכנסת לאורך כל היום הקדוש ולהאזין לשליחי הציבור שאריכו בתפילותיהם. את עיקר החומרים לתפילות הארוכות סיפקו הפייטנים, ובראשם ר' אלעזר בירבי קליר. הוא חידש את פיוטיו פעם אחר פעם, והציג בפני שומעיו לא את השירים שכבר שמעו בעבר אלא קדושתאות-ענק מרהיבות שבאו להחליף את קודמותיהן. ביצירות אלה הוא שימש פה לקהל העומד במתח ומצפה לכפרה, וזעק בשמם: 'כּפֵּר, רַחוּם, לְשׁוֹפְכֵי לָךְ שִֹיחָה, טוֹב וְסַלָּח וְעִימָּךְ הַסְּלִיחָה'; אך לא רק תיאורי תפילה ובקשת מחילה באים בפיוטים. נושאיהם רבים ומגוונים, כגון עבודת הכוהן הגדול במקדש ביום הכיפורים; שבח ה' ונפלאותיו, לעיתים בצד הצגת אפסות האדם; ומעשה אליהו הנביא בהר הכרמל ותפילתו ' בעלות המנחה'. גם אבות האומה נוכחים כמעט בכל היצירות, ואפילו יושבי מרום מצטרפים לתפילותיהם של בני אנוש. ואין אלו אלא כמה ניצוצות מהעושר העצום הטמון בפיוטים שבספר.

ר' יצחק בן שמואל מדמפייר, שמוכר בשם ר"י הזקן, היה דמות מרכזית בתנועת בעלי התוספות, שהיו פעילים בצפון צרפת במאות ה-12 וה-13. גישתם הדיאלקטית לפירוש התלמוד וטקסטים רבניים אחרים חוללה מהפכה בהגות היהודית. כרך זה מאגד לראשונה 140 תשובות מאת ר' בן שמואל מדמפייר לשאלות הנוגעות לחוקים מעשיים ופרשנות משפטית. כל תשובה נערכה לפי כתבי היד הרלוונטיים ביותר ומלווה בפרשנות והערות היסטוריות וטקסטואליות נרחבות. המבוא מתאר את חייו והגותו של ר"י הזקן כפי שהם עולים מתשובותיו.

רש"י היה הפרשן המקראי הראשון שחיבר פירוש מקיף לספר משלי באשכנז ובצפון צרפת, ופירושו שרד ב- 55 כתבי יד. זו הפעם הראשונה שמוגשת מהדורה מדעית לפירוש רש"י לספר זה. מהדורה מדעית זו מבוססת על כ"י לוצקי 778. חילופי הנוסח מששה כתבי יד אחרים המדויקים ביותר, שני הדפוסים הראשונים, ועוד שלושה דפוסים מאוחרים יותר מופיעים באפרט חילופי הנוסח. המהדורה כוללת גם "סופרקומנטר" שבו העורכת מפרשת מילים או קטעים שדורשים הבהרה. העורכת עקבה אחרי המקורות של רש"י בפירושו - גם אלה שעליהם רש"י מכריז במפורש, וגם אלה שלא הכריז עליהם. את מהדורת הפירוש מקדים מבוא המנתח נושאים חשובים ומגוונים, כגון: תוספות לפירוש, שיטת הפירוש, מקורותיו של רש"י, לשון ותחביר, ופולמוס יהודי-נוצרי.

'קדושתא' היא מערכת פיוטים לתפילת עמידה, המתרחבת לכבוד אמירת הקדושה ומונה חלקים רבים ומורכבים. ראשיתה בארץ ישראל, במאה הרביעית או החמישית. לפנינו היא עומדת לראשונה כקומפוזיציה בנויה בעלת חוקים סדורים ומורכבים ביצירתו של הפייטן יניי, בן אמצע המאה השישית, רבו של ר' אלעזר בירבי קליר (המכונה בפי העם 'הקליר'). כפי שהיא מופיעה לפנינו במאות יצירות של יניי והבאים אחריו, צופנת הקדושתא סודות רבים: שרשרות הפסוקים מסתוריות מלוות את חלקיה הראשונים; פסוק קבוע המסיים את השרשרת השלישית, ואחריו המילים המוזרות 'אל נא'; חלק רביעי שתבניתו חופשית, המסתיים תמיד, משום מה, במילה 'קדוש'; חלק חמישי שבפיוטי יניי הוא ה'עשירייה', פיוט בעל אקרוסטיכון קטוע של עשר אותיות בלבד, ואחריו תפילה הפותחת 'אל נא לעולם תוערץ' וסיבת הופעתה אינה ברורה; ובהמשך קבוצת פיוטים המכונים 'רהיטים', הכתובים מסיבה כלשהי בתבניות סטראוטיפיות ייחודיות; ואין אלו אלא מקצת מן התמיהות העולות מן הקדושתאות של יניי וחבריו. הדיונים בספר מוקדשים להצעת פתרונות לכל השאלות הללו ולאחרות, תוך חשיפת שרידי קדושתאות שקדמו ליניי, ומתוך העיון בהן – חתירה להצבת מודל התפתחותי רצוף ומובנה של הקדושתא, מראשיתה ועד להופעתה המורכבת בימי יניי ור' אלעזר בירבי קליר. הספר נועד בראש ובראשונה לחוקרים, אבל גם המתעניינים בפיוט ובתולדותיו שאינם אנשי מחקר יוכלו להיחשף דרכו לאוצר גדול של פיוטים קדומים, אשר ביניהם מסתתרים קטעים מרהיבים ביופיים הרואים כאן אור לראשונה.

שמואל בן יהודה אבן תיבון (1232-1165) ידוע בשל תרגומו ל"מורה נבוכה" של הרמב"ם לעברית. הוא תרגם כתבים נוספים וכתב חיבורים בנושא פילוסופיה ופרשנות מקרא. הספר הוא פירושו של אבן תיבון לקהלת, אך הוא מסגל לעצמו את תפיסתו הפרשנית של הרמב"ם, פסוק אחר פסוק עד להסבר הספר כולו. המהדורה מוערת ומביאה את מקורותיו של אבן תיבון ומסבירה את המושגים בהם משתמש. היא כוללת מבוא שמציג את חייו של אבן תיבון ואת כתביו, מתאר את הפירוש בפירוט, מסביר את שיטתו הפילוסופית של הפירוש ומפרט את השפעתו ההיסטורית של הפירוש. במחשבה היהודית של ימי הביניים, רק דמויות בודדות לא הושפעו ממפעל היסוד הרמב"מיסטית הזה.

מנהגי התפילה ואוצר הפיוטים שהביאו ארצה עדות ישראל זוכים למחקרים שונים בשנים האחרונות. כל עדה ומנהגיה, כל עדה ופיוטיה. הספר שלפנינו סוקר את תולדות מנהגי התפילה של הקהילות השונות למן התקופה הקדומה ועד למאה התשע עשרה. המחבר סוקר את היחוד של כל קהילה הן מבחינת הנוסח של תפילות הקבע הן מבחינת אוצר הפיוטים שנאמרו בה בימי הביניים ובעת החדשה. קשרים והשפעות בין העדות השונות נידונים בהרחבה. פרקי מבוא מספרים את תולדות התפילה בעם ישראל מאז תקופת הגאונים, עם התגבשות הסידורים והמחזורים הראשונים, דרך היווצרות כתבי היד של הקהילות ועד השפעת הדפוס והתקבעות התפילה בציבור. עוד נידונים בספר נושאים נלווים: ספרי הלכה העוסקים בתפילה והלכותיה, ספרי מנהגים, פרשנות התפילה והפיוטים, תרגומים לשפת המדינה, הוספות והשמטות בנוסח התפילה, מעמד שליח הציבור ותפקידו, השפעת תורת הסוד והקבלה, השפעת הצנזורה ותקופת ההשכלה. פרקים מיוחדים מוקדשים לתפילות יום כיפור, למעמדי הסליחות השונים, לוויכוח על שילובם של פיוטים בתפילת הציבור, ולתיאור סידור התפילה של הקראים. הספר שימש תקופה ארוכה ספר יסוד למחקר תולדות התפילה. הוא נכתב בשנת 1859 בידי יום טוב ליפמן צונץ, מי שנחשב כאבי חכמת ישראל. המהדורה העברית כוללת עדכונים מחקריים, הבהרות רבות ומפתחות מפורטים, ביניהם: מפתח התפילות, מפתח מנהגי התפילה, מפתח הפיוטים ומפתח כתבי יד ודפוסים קדומים של סידורים ומחזורים המוזכרים בספר. במהדורה העברית נדפסו לראשונה מאות הערות והשלמות של צונץ עצמו, שנמצאו על העותק האישי שלו.

ראש השנה – יום הדין – זכה להתעטר בפיוטים רבים ומרתקים. ספר זה מוקדש ליצירות שכתב לראש השנה הפייטן המפורסם ר' אלעזר בירבי קליר, שפעל בארץ ישראל בראשית המאה השביעית. פיוטיו לראש השנה מגוונים, והם מעטרים את כל תפילות היום. חלק מהם ידועים ונאמרים עד היום בקהילות אשכנז, ואחרים נדפסים כאן בפעם הראשונה. גם הפיוטים המוכרים מן המחזורים זוכים כאן לפנים חדשות. המהדורה שלפנינו מבוססת על קטעי גניזה קדומים ולא על מחזורים אירופיים, ועל פי מקורות קדומים אלה הצליחו המהדירים לצרף ליצירות הידועות קטעים מקוריים חדשים: אין אפילו אחת מן היצירות המפורסמות שלא נוספו לה כאן קטעים חדשים שטרם נדפסו, חלקם אף זורעים אור חדש על המערכת כולה. גם במקרים אלה אין אנו מגישים אפוא רק יין ישן בכלי חדש, אלא מזג מחודש המעניק ליצירות טעמים שטרם נודעו. הפיוטים פוענחו מתוך קרוב לארבע מאות כתבי יד, וכל שינויי הנוסח שבכתבי היד נרשמו בשוליהם. ביאור מקיף מסייע לקורא לעקוב אחר לשונו הקשה של הפייטן, לעמוד על המקורות המקראיים והמדרשיים המרובים המשולבים בפיוטים ולעקוב אחר מהלך דבריו. מבוא כללי מלבן את השאלות הקשורות בפיוטים, למן בירורים הקשורים בייחוס הפיוטים למחברם ולשחזור חלקיה של כל קומפוזיציה פייטנית, ועד לדיונים בעיצובו הספרותי של החומר. ר' אלעזר בירבי קליר התייחס בפיוטיו לראש השנה לכל ההיבטים של היום: הדין, תקיעת השופר, מלכויות, זיכרונות ושופרות, זכות האבות ועוד. יצירות אחדות הוא הקדיש לראש השנה שחל בשבת. דרכו המיוחדת בעיצוב כל אחד מן הנושאים הללו מתבררת אף היא במבוא. מערכת קשרים מסועפת בין הפיוטים למקורותיהם מתלבנת אף היא, וכך למשל מתברר שאחד הפיוטים הנדפסים כאן לראשונה מאיר באור חדש גם את הפיוט המפורסם 'ונתנה תוקף קדושת היום'. 'מֶלֶךְ, זְכוֹר אָחוּז קֶרֶן'! במילים קצרות אלה, מתוך אחד הפיוטים שבספר, מתגלה גאונותו של הפייטן הגדול. בארבע מילים הצליח ר' אלעזר בירבי קליר לקפל את שלושת הנושאים העומדים במרכזן של ברכות היום המיוחדות בראש השנה: המלכות, הזיכרון והשופר ('קרן'), וזאת במבע של תפילה, המבקש שהקב"ה יזכור לנו ביום הדין את זכות עקדת יצחק, שסמלה הוא האיל שנאחז בסבך בקרניו. ואם בארבע מילים הצליח הפייטן לקפל משמעויות כה רבות, אפשר רק לשער מה גדול העושר שבאוסף הענק של כל פיוטיו ליום הדין העומד עתה לפנינו. שולמית אליצור כתבה את ביאורי הפיוטים ואת המבוא שבספר שלפנינו. מיכאל רנד אחראי על פיענוח כתבי היד, שחזור הטומוסים תוך צירוף הקטעים זה לזה, רישום חילופי הנוסחאות ותיאור כתבי היד.

החיבור אהבה בתענוגים נכתב בין השנים 1353–1356 בידי משה בן יהודה והוא אנציקלופדיה המסכמת את ענפי הידע המרכזיים של התקופה: הפיסיקה והמטפיסיקה האריסטוטלית וכמה מעיקרי היהדות. על אף שאנציקלופדיה מטבעה אינה באה לחדש אלא לסכם ידע קיים, המחבר לא היה מעביר של תכנים גרידא. הוא דן בנושאים המרכזיים של המדעים על פי הפילוסופים החשובים של המסורת האריסטוטלית, תוך שהוא מרחיב, מפתח ומפרש את דעותיהם באופן עצמאי החורג לא פעם מדעותיהם המקוריות ואף סוטה לעיתים מאבני היסוד של השיטה האריסטוטלית כולה. בפרשנות המקורית והחדשנית הוא תרם תרומה לפילוסופיה ולמדע של ימי הביניים בנושאים כגון החומר, אטומים, זמן ותנועה. לפיכך יש לראות בחיבור זה חלק מחוליה רחבה בשרשרת התפתחותן של הפילוסופיה והמדע, שבמאה י"ד התבטאה בביקורת הולכת וגוברת על הפילוסופיה האריסטוטלית עד לשלילתה המוחלטת. בספר מוצגת מהדורה מדעית של שבעת המאמרים הראשונים של חלקה הראשון של האנציקלופדיה העוסקים בפיזיקה. כל מאמר דן בסוגיה מדעית אחת וחותם בפרקים פרשניים שמטרתם להראות כיצד הסוגיה תואמת את דעת התורה ואת הסודות הצפונים בכתביהם של ר' אברהם אבן עזרא ור' משה בן מיימון מחד ומקובלים שונים, בעיקר הרמב"ן, מאידך. למהדורה קודם מבוא העוסק בשאלות היסודיות והבסיסיות העומדות מאחורי החיבור, כגון: מי כתבו, היכן ולשם מה, מהו מבנה החיבור, מהם מקורותיו של המחבר וכיצד הוא נדרש להם? המבוא גם סוקר ומבאר את תוכני הדיון של שבעת המאמרים המוצגים במהדורה תוך שימת דגש על החידושים העיקריים הטמונים בהם ותרומתם להתפתחות המדע.

חיבור מרתק זה מייצג את שיא הפרשנות הפילוסופית האלגורית של ימי הביניים . ספרו של ר' לוי נשען על מקורות תלמודיים, מדרשיים, הלכתיים, מדעיים ופילוסופיים עשירים, והוא מעורר התפעלות אצל קוראיו המתרשמים מהיקף ידיעותיו של המחבר ומדמיונו היצירתי הפורה .

רבי מאיר (מהר"ם) מרוטנבורג, גדול חכמי גרמניה במחצית השנייה של המאה הי"ג, היה מגדולי המשיבים בימי הביניים. תשובותיו הרבות של מהר"ם נדפסו בשורה ארוכה של קבצים, ואליהן מצטרפות עתה 501 תשובות חדשות, חלקן שלו וחלקן של חכמים אחרים מקרב "בעלי התוספות". תשובות אלו נאספו בספר זה מתוך עשרות כתבי יד, ונוספו להן הערות, מבוא רחב ומפתחות מפורטים בשני כרכים.