מאמרים ראובן קיפרווסר - גורלם המר של אליחורף ואחיה : גלגולו של סיפור מארץ ישראל שירד לבבל תמר קדרי - שירה ופִשרה : מבט חדש על דרשות חז " ל לשיר השירים חנן מזא " ה - עיקר עיבורה שלדינה זכר היה ': שורשיה וגלגוליה של מסורת אגדית בספרות חז " ל איתי מרינברג־מיליקובסקי - לשאלת זיהוי הפיוטים המוזכרים לגנאי בתשובת רב נטרונאי גאון אופיר מינץ־מנור - הכינוי הפייטני וזיקתו ללשון הציורית בפיוט הקדם־קלסי יותם פופליקר - ים אחרון ' בדרך לאמריקה : ' אמיגרנטים ' כסיפור מפתח ליצירתו של ל " א אריאלי ) אורלוף ( איתמר דרורי - שובו של המחבר – על ' פעמון ורימון ' לחיים הזז דביר צור - 'חזיון הולדת היהודי החדש בארץ החדשה ': על יחסי חלוצים וילידים בכמה מסיפורי ס' יזהר, או : על ריבוי הפנים של הבית הילידי אילנה סובל - 'הילדה בעלת טלף התיש': התעללות הורית , מטמורפוזה ופואטיקה בשירת צביה ליטבסקי ננסי עזר - חתירה אל מחוץ למרכז ופריצה אל תוך־תוכו בשתי אוטוביוגרפיות ספרותיות : ' פוסט מורטם ' ליורם קניוק ו ' ורד הלבנון' ללאה איני

מאמרים דינה שטיין - דיוקן מעשי חכמים בארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי (אסע"י): בין קדושים לתעלולנים אסנת שרון - הפיל, הלווייתן ונינוה העיר הגדולה: 'סיבוב ר' פתחיה מרגנסבורג' ו'מדרש יונה' והדפסתם יחדיו נינה פינטו־אבקסיס - הפירופו כגשר בין תרבויות בטיטואן שבצפון מרוקו אדם רצון - אל־מַא יסְמַעְשׁ כְּבִּירוּ, יַא אֶלֶת תַּדְבִּירוּ [מי שאינו שומע למבוגרים, לא יֵדע להסתדר בחיים] – קריאה משולבת של פתגמים בהקשרי חיים של יוצאת מצרים בישראל ג'קלין לאזנוב - 'לא ידעתי שאני רוצה להיות רבָּה, לא היה שֵׁם למה שרציתי להיות': סיפורי חיים של רבות בישראל לתולדות הפולקלור מאיר נזרי - ישראל והשבת כחתן וכלה על פי שירי שבת שונים

מיגל דה סרוונטס (1547–1616) חש משיכה כלפי התאטרון עוד מצעירותו, תחילה היה צופה קבוע ולימים מחזאי נלהב. הוא הקדיש זמן לכתיבת מחזות מראשית צעדיו הספרותיים, לאחר חזרתו משבי בן חמש שנים באלג'יר (1575–1580), ועד שנותיו האחרונות. אך למרות שיצירות התאטרון שלו מוערכות ומוכרות היום, בזמנו הוא לא זכה לתהודה הראויה לכישרונו, מחזותיו חסו בצלן של יצירות הפרוזה שלו, ביחוד הרומן דון קיחוטה, והצלחתו המסחררת של יריבו המושבע לופה דה וגה. שני המחזות מתוך הקורפוס התאטרוני של סרוונטס – המרחצאות של אלג'יר ו הסולטנה הגדולה דוניה קטלינה דה אוביידו – רואים לראשונה אור בעברית, תוך שמירה על משקל וחרוז. הם מציגים עולם אופייני לאגן הים התיכון הרב-תרבותי של המאות השש עשרה והשבע עשרה שהתקיימה בו הפריה הדדית בין מוסלמים, נוצרים ויהודים. באחרית דבר מאת פרופ' רות פיין נפתח צוהר לעולם התאטרון של תור הזהב הספרדי ולסוגות שהעסיקו את הצופים באותה תקופה. באמצעות ניתוח שני מחזות מאת סרוונטס, נחשפת קריאה מקורית המתמקדת במפגש בין דמות היהודי לבין דמויות הנוצרי והמוסלמי.

אסופת המאמרים קבלה מיסטיקה ופואטיקה , פרי עטם של טובי החוקרים בארץ ובעולם, מתחקה אחר יחסי הגומלין בין קבלה, ספרות ומיסטיקה. המאמרים ממשיכים מסורת של חיפוש מתמשך ודיאלוג בין דיסציפלינות ורבדים פרשניים, לעתים מתוך הבנה, לעתים מתוך עימות ומאבק. מפגשים בין טקסטים מתרבויות שונות – יהדות, נצרות ואסלאם, וכלי פרשנות שונים – פיוטיים, דתיים ומיסטיים, הצומחים מתוך המפגש שבין הדיסציפלינות השונות במדעי האדם: אסתטיקה, ספרות ופואטיקה מזה ומיסטיקה ותאולוגיה מזה – אלה התכנים של מאמרי האסופה. האופן שבו מקובלים ומיסטיקנים נעזרים בטכניקות נרטיביות ופואטיות; פרשנויות קבליות ומאגיות לטקסטים פואטיים; ביקורת ספרותית והגות פילוסופית במונחים קבליים או מיסטיים – כל אלה באים בהם לכלל ביטוי: סודו של הבל בספר הזוהר ומסתורין השושנה; אהבה בשירת ישראל נג'ארה; הסוד ביצירת עגנון ויסודות קבליים ביצירותיו; השכינה במיסטיקה בספרות העברית החדשה; פרק תהלים לפאול צלאן; חורחה בורחס והשפה הקבלית; קריאה בפואטיקה הקבלית לאור הגותה של ז'וליה קריסטבה; דיונים במיסטיקה האסלאמית על ספרות, דמיון, מיסטיקה ויצירה; עיון במיסטיקה, שירה ותהליך היצירה בתרבות הערבית החילונית המודרנית; המיסטיקה כמפתח לרובד הסודי בקומדיה של דנטה; דון קישוט היהודי במסכה; מוות ואלכימיה אצל ג'ון דאן; ומיסטיקה וכתיבה ביצירתו של מרסל פרוסט.

Perspectives. Revue de l’Université Hébraïque de Jérusalem (auparavant HSLA, édition française), paraît une fois l’an. La Rédaction accepte des articles ayant trait aux sciences humaines et plus particulièrement à la littérature, la stylistique littéraire, les arts et l’histoire. Toute correspondance doit être adressée à la Rédaction de Perspectives, Université Hébraïque de Jérusalem, Mont Scopus, 91905 Jérusalem, Israël. La Rédaction se réserve le droit d’apporter de légères modifications aux mss. acceptés pour la publication. Perspectives. Revue de l’Université Hébraïque de Jérusalem ne publie pas de comptes rendus. L’ensemble des articles réunis dans ce 22e volume de Perspectives rendent hommage à Claude Vigée, à son œuvre poétique comme à sa pensée. Toutes deux traversent le siècle et lui laissent leur marque indélébile. C’est ce dont témoignent tous les auteurs qui ont accepté de participer à ce numéro.

ה איליאס לטינה היא עיבוד צְנוע ממדים בשפה הרומית לאיליאדה, האפוס היווני הנודע מאת הומרוס. שיר אפי קצר זה חוּבר במחצית השנייה של המאה הראשונה לספירה, בימי שלטונו של הקיסר נרון. זהות המחבר אינה ידועה בוודאות, אך יש מייחסים את חיבור היצירה לבַּיְבִּיוּס אִיטַלִיקוּס. לפנינו עיבוד חופשי ביותר אשר לעתים אף אינו נאמן לכל הפרטים שבמקור היווני. עם זאת, כיצירה שירית העומדת בפני עצמה, מעלותיה של האיליאס לטינה רבות וטובות. מחברהּ התבסס על מסורת השירה האפית הרומית, ובעיקר על שני קודמיו הגדולים: ורגיליוס ואובידיוס. יתרה מזו, בימי הביניים, משנשתכחה ידיעת היוונית במערב, הייתה האיליאס לטינה מקור חשוב להיכרות עם עלילת האפוס ההומרי. ככל שירה אפית עתיקה, גם אפוס קצר זה כתוב בסגנון מרומם ושקול בהקסמטר דקטילי. התרגום העברי המוגש בזאת שומר על מאפיינים אלה ומלוּוה במבוא מקיף וכן בהערות רבות.

ולדימיר (זאב) ז'בוטינסקי – עיתונאי, מבקר תרבות, מתרגם, סופר, משורר ופוליטיקאי – הוא דמות חידתית ושנויה במחלוקת בתולדות הציונות. נוכחותו בשיח הפוליטי והאינטלקטואלי של התנועה הציונית, מתחילת המאה העשרים ועד ימינו, תרמה לכך שמורשתו האידאולוגית הייתה לגורם מעצב במציאות הישראלית, אך הדימוי הציבורי שיוחס לו העמיד את דמותו ופועלו ההיסטוריים ואת מורשתו הספרותית בצלו של השיח האידאולוגי. הספר בין ענני זוהר מתחקה אחר הביוגרפיה האינטלקטואלית של ז'בוטינסקי כסופר. נבחנת בו יצירתו הספרותית בהקשר הרחב של חייו ופעילותו הפוליטית וביחס לכתיבתו בסוגות ובמסגרות כתיבה אחרות – כתיבתו העיתונאית, ביקורת הספרות והאמנות שלו ושיח ה"עצמי" שעוצב במכתביו, בכתיבתו האוטוביוגרפית ובעדויות בני התקופה. לצד הצבעה על רצפים ומוטיבים חוזרים נחשפות בספר סתירות ומתוארים נתקים בין התקופות השונות, הסוגות והנושאים בכתיבתו, וכן בין הספרה הספרותית, הפוליטית והאישית בחייו. לצד העיסוק ביצירותיו הקנוניות – הרומנים "שמשון" ו"חמשתם" – מוצגות יצירות שחלקן לא נדונו עד כה.

כתבי העת של ההשכלה במחצית המאה הי"ט – 'החלוץ': מלחמת הדת והתושיה; 'בכורים': חכמת ישראל כולל מפתחות מוּערים ומונוגרפיות על שני כתבי-העת העבריים של ההשכלה העברית במחצית המאה הי"ט: 'החלוץ' (תרי"ב-תרמ"ט, 1852–1889) ו'בכורים' (תרכ"ד-תרכ"ה, 1864–1865). הספר דן בכתב-העת 'החלוץ' בעריכת יהושע השל שור (יה"ש) ו'בכורים' בעריכת נפתלי קלר. 'החלוץ' הופיע ב-13 כרכים לאורך תקופה ארוכה, והוא מייצג את ההשכלה הרדיקלית בגליציה בדרישות התיקונים בדת ובמנהגים. המשתתפים ב'החלוץ' היו מעטים בששת הכרכים הראשונים. ביניהם היו י. ה. שור, י. ארטר, א. קרוכמאל, א. גייגר ומ. שטיינשניידר. ואילו יתרת הכרכים (7–13) כללו את מאמריו של העורך בלבד. התפרסמו ב'החלוץ' מחקרים בתלמוד, במשנה ובמקרא, בהלכה וביוגרפיות, ומחקרים בהשפעת הדת הפרסית והשפה היוונית על ספרות חז"ל. בספר נידונו התופעה של 'החלוץ' ככתב-עת יוצא דופן בפריודיקה העברית, אישיותו של העורך, שור, השקפת עולמו, מחקריו, ומאמריו נגד הממסד הדתי. 'בכורים', שהופיע בשני כרכים, ייצג את ההשכלה המתונה. השתתפו בו 26 סופרים שפעלו בתחומי הספרות היפה וחכמת ישראל. ביניהם היו מ. ה. לטריס, א. ב. גוטלובר, א. ה. ווייס, א. ילינק וד. גורדון. התפרסמו בו מאמרים בנושאי התלמוד, מקרא, היסטוריה יהודית, חינוך יהודי, לשון עברית. ובספרות יפה: שירים, סיפורים וסאטירה. המונוגרפיות כוללות דיון מקיף על כתבי-העת, נושאים שנידונו בהם, הרקע להוצאתם, עריכתם, ודיון בתרומתם של החוקרים והסופרים שהשתתפו בהם לחכמת ישראל ולהשכלה. לרשות הקורא עומד עתה כלי-עזר חיוני ויסודי – מפתחות ממוחשבים ומוּערים המסודרים לפי שמות מחברים ולפי נושאים, המאפשרים גישה ישירה לרשימות של כל החומר המדעי, ההגותי והספרותי, הניתנות ל'שליפה' אלקטרונית לחתומים. הספר הוא החמישי בפרויקט המִפתוח והמונוגרפיות של כתבי-העת של ההשכלה העברית שהופיעו בהוצאת מאגנס: 'המאסף', 'בכורי העתים', 'כרם חמד', ושמונה כתבי-עת של ההשכלה מ-1820 עד 1845.

ס. יזהר (יזהר סמילנסקי), מחשובי הסופרים הישראלים, נחשב בעיני רבים ככובש הספרותי הגדול של המרחב הארצישראלי, המקומי, זה שעל גבו כתב את ספריו הגדולים ואת סיפוריו הקצרים. בעזרת עטו הפך יזהר את המרחב למקום שהוא חלק בלתי נפרד מעולמם של רבים, מקום שהוא שלהם ושהם שייכים אליו. בשנת 1992, לאחר 28 שנות שתיקה ספרותית, פרסם יזהר את הספר 'מקדמות'. שנה לאחר מכן פרסם את ספרו 'צלהבים'. שני ספרים אלה היו אקורד הפתיחה לגל כתיבה מאוחר שכלל בנוסף לרומנים אלה את 'צדדיים', 'אצל הים', 'מלקומיה יפהפייה' ואת הרומן האחרון 'גילוי אליהו'. בספר, צועד המחבר בעקבות 'מקדמות' ו'צלהבים'. נבחנת בו פואטיקת המרחב המופיעה בהם, המתמקדת בבית ובשדה, שני המקומות שיזהר מתייחס אליהם שוב ושוב. בספרים אלה יזהר מתגלה, לא ככובש הספרותי של המרחב הישראלי אלא כמי שמביט על ביתו ועל סביבתו באופן מורכב. המרחב היזהרי נחשף כעולם שבו האישי והציבורי נוכחים זה לצד זה ולעתים אף נטמעים זה בזה. זהו מרחב שבו הממשי והמחשבתי, האוניברסלי והמקומי, משולבים ונשזרים אלה באלה; מרחב ישראלי מאוד, מקומי מאוד ובו בזמן מרחב שמעלה שאלות קיומיות ופוליטיות, שאלות שהתשובה עליהן היא לעולם מורכבת, לעולם רב-ממדית.

ניקולו מקיאוולי נודע בעיקר בזכות חיבוריו כבדי המשקל, ובראשם הנסיך . אבל הפילוסוף המדיני המהפכני חיבר גם יצירות קלילות ובהן נובלה, שירים קצרים, פואמות ארוכות ומחזות. הקומדיה מנדרגולה (1520) נחשבת על ידי רבים לאחת מיצירותיו הקלילות: היא ממחיזה סיפור עסיסי שבו מצליח בחור צעיר להערים על גבר מבוגר ולחדור אל מיטתה של אשתו הצעירה. אבל המחזה המבריק איננו שעשוע ארוטי ותו לא, אלא שילוב מתוחכם של היתול וכובד ראש: הוא מבטא באופן קומי תובנות יסוד המנוסחות בכתביו המדיניים של המחזאי, ואף יכול לשמש איור הומוריסטי לכתבים אלה. ניתן כמובן לקרוא את המחזה גם במנותק מחיבוריו ה'רציניים' של מקיאוולי, ולהתענג על העלילה הסנסציונית, הדיאלוגים המבריקים, אפיון הדמויות המקורי והאופן מזוקק והבוטה שבו היא מציגה את טבע האדם. תרגומה העברי הראשון של מנדרגולה ראה אור ב-1962. מנחם דורמן תרגם את חלק הארי של הקומדיה, ונתן אלתרמן חרז את השירים המשולבים בה. עיבודו של יעקב שבתאי למחזה הוצג בהצלחה רבה בתאטרון העירוני חיפה (1970), בתאטרון הבימה (1996) ובבית לסין (2011). הקומדיה מובאת בזאת בתרגום חדש מאת עמרי סמית, המשקף את שפתו הבהירה והחפה ממליצה של מקיאוולי. התרגום מלווה בהערות פרשניות מגוונות ובפרק מבוא מקיף הבוחן את המחזה במבט כפול: כתוצר של תרבות הרנסנס האיטלקי וכיצירה מקורית של גאון חדשן.

המאמרים בכרך זה: נעמה אלפסי־וייס - סיפור בשורת הולדת יצחק: ניתוח סטרוקטורליסטי אברהם רמי ריינר - 'אמן אמן אמן סלה': על חתימה ומוצאה רלה קושלבסקי - בין מורשת ימי הביניים לרוחות הרנסנס: 'מדרש עשרת הדיברות' בכ"י פרמא 2269 טל גויטיין - מזיגת כוס לאליהו הנביא: תיאור לא מוכר של המנהג מהמאה החמש עשרה בהגדת ארנה מיכאל נגה רובין - 'אגדה על שלושה וארבעה’: לתולדותיה של מסורת יהודית בפראג במאה השבע עשרה צילה זן־בר צור - 'אישה, כמו נזיד, חמה ומזינה': מטבח ונשיות בתרבות העממית של יהודי אפגניסטן יעל זילברמן - 'כמעט הייתי מתה רק אלוהים שלח לי את אליהו הנביא': מעמד, גוף ומיניות בסיפורי חייהן של נשים מזרחיות מבוגרות מבאר שבע נגה ליבי כהן - 'בזכות אישה קרה הנס': קונפורמיות וחתרנות בהיגוד נשי־חרדי של סיפור יהודית תולדות חקר הפולקלור רינה בנארי - אגרות ברכה שנשלחו מקהילות פולין לרגל פתיחתה של האוניברסיטה העברית בהר הצופים באפריל 1925: המקרה הפרטי של האיגרת מקהילת מלאבה ( Mława ) תקצירים באנגלית בסוף הספר

מלחמת התרבות שבין מודרניסטים לשמרנים ואנטי-מודרניסטים על אתוס הנאורות, על היחס לערכים הליברליים וההומניסטיים, ועל עיצובם של החברה, החינוך ו’היהודי החדש’, היא פרק היסטורי מתמשך ולא חתום בתולדות היהודים. תנועת ההשכלה, שנגעה בעצב הרגיש של הקיום היהודי בעידן של תמורות והרעידה אותו מנקודת מוצא של מיעוט בעל תודעה חלוצית של מתקני עולם, היא גם שעוררה את פולמוסי התרבות הראשונים . תולדותיה של תנועת ההשכלה בעידן הפריחה שלה ביהדות מזרח אירופה במאה ה-19 משוחזרים בספר הזה במבוא כללי ובעשרה פרקים, שכל אחד מהם משמיע קול אחר בתנועה רבת הפנים הזו. מתוארים בו חוויות היסוד של אנשיה, תודעתה העצמית והערכים המכוננים שלה, כמו גם העימותים עם אויבי ההשכלה האורתודוכסים ועם המשכילים ‘המזויפים’ והעמדות המגוונות של המשכילים עצמם.