שירים רבים של המשוררים העברים בתקופת ספרד, כדוגמת ר' שלמה אבן גבירול ור' יהודה הלוי, עניינם בורא עולם. הם מבטאים את הרעיונות שהיו במרכז הגותם של הפילוסופים ובעלי המוסר היהודי בדבר מציאות הבורא, קדמותו ואחדותו ובדבר חובת עבודתו ודרכיה. המחבר מברר כאן את מקורות הרעיונות, והמקור העיקרי שבהם הוא ספר 'חובת הלבבות' לר' בחיי אבן פקודה איש ספרד. הוא מראה שהדבקות של אותם הרעיונות בשירה הייתה כה אמיצה עד שנעשו איבר ממהותה, והם נכללים גם בשירים שעניינם כנסת ישראל וגאולתה.

הספר דן בעיקרי תכונותיו של הפיוט למן התקופה שלאחר המקרא עד למאה הי"ז: כיצד צמח הפיוט מן המקרא גופו, מה הייתה ראשית דרכו ואילו שינויים חלו בו.התפילה שהתפתחה מן המקרא היא בֵּית מַטָּעה של השירה. לשון הפיוט וסגנונו טבע מופלא להם והם נחלתם של הפייטנים וחידושיהם כפי שצמחו בדרך עצמאית מתוך הרטוריקה של המדרש. אלה מועלים בספר בכל היקפם ועמהם סגולותיה של השירה העברית בספרד על יריעתה הרחבה בכל הדרת פניה. אליהם נתחברו אותם אופני ההתאמה המשוכללים כפי שחידושו הפייטנים והמשוררים בצורות השיר. החרוז בשירת ספרד על תכונותיו ומשמעויותיו מתברר כאן בכל היקפו; משקל השיר על סגנונו עולה בכל יופיו.לפיוט באשכנז, שמחבריו היו גדולי תורה ומנהיגי הדור, הוקדשו מסות מיוחדות, והשירה בארצות המזרח במאות הט"ז והי"ז, שעלתה כספיח של השירה הספרדית וקנתה לה טבע עצמי, נבחנת על כל צורותיה.גנזיה של השירה העברית, שליוותה את עם ישראל למן חתימת המקרא ואילך דרך גלגוליו, מאווייו והאידאלים הרוחניים והאסתטיים שלו, מוצאים בספר את ביטוים בדרכם המיוחדת להם.מפעל חיים בנושא הפיוט והשירה על גווניו הרבים הועלה בספר שלפנינו. הם מפרקי יצירתו רבת האנפין של הפרופ' אהרן מירסקי, מבחירי המורים לספרות עברית בדורנו, משורר וחבר האקדמיה ללשון העברית.

השירה הגדולה שנכתבה בארץ ישראל במאות החמישית-השביעית בידי יוסי בן-יוסי ויניי ור' אלעזר בירבי קליר עשירה בצורות יותר מכל אסכולה אחרת של שירה עברית. מניין באו לה צורות השיר? הספר מבאר לראשונה כי המדרש הוא שהמציא לפיוט את צורותיו. יחד עם התוכן שלקח הפיוט מן המדרש והתלמוד קיבל מהם גם צורות שיר. דבר זה כרוך בחידוש אחר המתבאר בחיבור הזה, שדברי מדרש, בייחוד דרשות המיוסדות על מידות שהתורה נדרשת בהן, נכתבו בצורות רטוריות בעלות תכונות אסתטיות, והדרשנים לטשו אותן דור אחר דור, והפייטנים לא הוצרכו להוסיף בהן אלא צחצוח וחרוז. כך עלתה בידי הפייטנים להתקין לשירתם מתוך הרטוריקה של המדרש צורות שיר מפוארות ומגוונות. הצורות שבאו מן המדרש נשתמר בהן הכוח התרבותי הרב של המדרש, ונתקיימו במשך מאות שנים, והשפעתן הגיעה עד לשירתם של ר' שלמה אבן גבירול ור' יהודה הלוי ושאר משוררים בתקופת שירת ספרד.