הספר הרמנויטיקה במחשבה היהודית בעת החדשה עוסק בבעיות הפילוסופיות של פרשנות טקסטים שכתבו פילוסופים יהודיים ממשה מנדלסון במאה התשע עשרה עד ז'ק דרידה ועמנואל לוינס במחצית השנייה של המאה העשרים. מודגשות בו בעיות הרמנויטיות במחשבת זמננו הכוללות דיונים על היחס למסורת, על מעמדה של המיתולוגיה בפילוסופיה המודרנית ועל סוגיות הכרוכות בקשר בין תרגום ופירוש. בספר נבדקת גם ההשפעה של זרמי מחשבה חדשניים, כמו הסטרוקטורליזם והדקונסטרוקציה, על קידומה המדעי של ההרמנויטיקה במחשבה היהודית בת זמננו. פרק על 'הקריאות התלמודיות' של עמנואל לוינס, שהן הרמנויטיקה פילוסופית למופת, חותם את הספר. ספר זה ממשיך את העיונים שבספר הרמנויטיקה מ–1986 שחלקו הראשון עסק בהרמנויטיקה של מחשבת חז"ל, רמב"ם וברוך שפינוזה, ושני חלקיו הבאים דנו בהרמנויטיקה הכללית של העת החדשה, החל מפרידריך שליירמאכר בראשית המאה התשע עשרה עד הדקונסטרוקציה בסוף המאה העשרים.

עמנואל לוינס – מגדולי הפילוסופים של זמננו – נפטר בדצמבר 1995 בפריס. הגותו, ששורשיה נעוצים בפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל ובפילוסופיה של מרטין היידגר, העבירה את מוקד עיוניה מהאונטולוגיה, שעמדה במרכז הגותם של שני קודמיו, אל מישור האתיקה, שבו תרם תרומה מקורית וחשובה ביותר. כמו כן הקדיש מחשבה רבה לתחום היהדות ופיתח גישה פרשנית מיוחדת אל סוגיות תלמודיות שונות, שמקורה בזווית ראייה פילוסופית. שמו של לוינס הולך לפניו בעולם וספריו מתורגמים לשפות רבות, אבל הגותו אינה ידועה בארץ במידה מספקת, וספר זה בא לתקן את המעוות. זהו ספר ראשון בעברית על לוינס ועל הפילוסופיה שלו. העיונים האלה בפילוסופיה של עמנואל לוינס עוסקים בשלושה תחומים של הגותו. החלק הראשון והעיקרי של הספר דן ביסודות הפילוסופיה של לוינס ומפנה את עיקר תשומת הלב למושגי יסוד שלה כמו עקבה, האחר, הזולת, הוא-אות, פנים, וכמו כן ליחסים שבין מחשבת לוינס לפילוסופיה של דרידה, והתייחסותו אל הסטרוקטורליזם. החלק השני דן בהגותו היהודית ובעיוניו התלמודיים והיחסים בינם ובין הפילוסופיה הכללית שלו. החלק השלישי דן במספר סוגיות, שמשכו את תשומת לבו, ושגם להן הקדיש מחשבה רבה: המוות, הנשי, דתיות וחילוניות, מדינה ומהפכה, אסתטיקה.