נשוי לזיוה, עתונאית ומרצה בבצלאל. אב לשתיי בנות, מתגורר בירושלים.
בשנת 1946 הגר מפולין לצרפת ועלה ארצה בשנת 1951, במסגרת עלית הנוער. התחנך במוסד החינוכי - חקלאי במגדיאל ובחברת נוער בקיבוץ אושה. במקביל לעבודתו בקיבוץ למד בבית ספר ערב לנערים עובדים בחיפה.
בשנת 1954 סיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה ביאליק בחיפה. בשנת 1954 התגייס לחטיבת גולני, סיים בית ספר לקציני חיל רגלים.
בשנת 1956 במבצע קדש, לחם כמפקד מחלקה בקרב על רפיח.
בשנת 1960 סיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטה העברית, ובמקביל ללימודי התואר השני אותם סיים בשנת 1964 שימש כאסיסטנט במחלקה למדע המדינה.
בשנים 1964-1966 ו- 1968-1969 למד לימודי דוקטוראט במכון למדע המדינה בפאריז. במחלמת ששת הימים לחם כקצין בשריון (היה עוזרו של מפקד חבורת הפקוד הקדמית של מפקד אוגדת הפלדה, האלוף ישראל טל).
בשנת 1969 סיים את עבודת הדוקטור ומונה למרצה במדע המדינה באוניברסיטה העברית. עבודת הדוקטור פורסמה כספר בשפה הצרפתית: מוריס בארס והלאומיות הצרפתית.
בשנת 1972 מונה למרצה בכיר, לימד במכון למדע המדינה בפריז והוזמן לאוקספורד, כעמית סנט. אנטוניס קולג' לשנה האקדימית 1973-1974. במלחמת יום הכיפורים לחם בסיני כקצין מבצעים של חטיבת שריון. באותה תקופה החל לכתוב לעתים מזומנות בעיתון הארץ.
בשנים 1975-1978 שמש ראש המחלקה למדע המדינה ומנהל מכון אשכול לחקר החברה בישראל. בשנת 1977 השתתף בהקמת חוג 77, חוג של אקדימאים אשר בעקבות המהפך של מאי 1977 הצטרף למפלגת העבודה. נמנה על ראשוני החברים בתנועת שלום עכשיו. פרש ממפלגת העבודה בעקבות מלחמת לבנון, בה השתתף כקצין מבצעים במפקת הגייס הצפוני. בשנת 1978 מונה לפרופסור חבר ובאותה שנה פרסם את ספרו על הימין המהפכני שבסס את מעמדו המדעי העולמי. בשנת 1982 התמנה לפרופסור מן המנין באוניברסיטה העברית.
בשנת 1979 למד באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.
בשנים 1983-1984 היה חבר במכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, ובאותה שנה יצא לאור ספרו לא ימין ולא שמאל: ספר זה ראה אור באנגלית, צרפתית, איטלקית ועברית: לפי עתון לה-מונד, היה זה אחד הספרים החשובים ביותר שיצאו לאור בצרפת בשנות ה - 80.
בשנת 1989 פרסם יחד עם תלמידיו ד"ר מריו שניידר וד"ר מיה אשרי את ספרו יסודות הפשיזם: מימד תרבותי למהפכה הפוליטית שתורגם מצרפתית לאנגלית, איטלקית, ספרדית, פורטוגזית ועברית.
בשנות ה - 80 למד פעמים אחדות באוניברסיטת קולומביה בניו-יורק ובשנות ה - 90 היה עמית המכון וודרו וילסון בווינגטון (1991-1992) ומכון ללימודים מתקדמים של האקדמיה המלכותית ההולנדית למדעים (1997-1998).
בשנת 1996 פרסם את מחקרו בניין אומה או תיקון חברה: לאומיות וסוציאליזם בתנועת העבודה הישראלית 1904-1940. גם ספר זה תורגם לאנגלית, צרפתית ואיטלקית.
כל ספריו זכו במהדורות רבות ויחד עם ספרים אותם ערך וכן יחד עם עשרות מאמרים בכתבי עת מדעיים ובאוספי מאמרים, קבעו את מעמדו כהיסטוריון של רעיונות בעל שם עולמי. בשנת 1989 התמנה לכהן בקתדרה למדע המדינה על שם ליאון בלום באוניברסיטה העברית ובשנת 1991 זכה מטעם ממשלת צרפת בתואר אביר מסדר מדעי הרוח והאמנויות על תרומתו למדע.
