ב-1958, ימי מסך הברזל והמלחמה הקרה, יוצא פולני צעיר ומלגה של מאה דולר בכיסו לתור את איטליה וצרפת, על שפע הקתדרלות והמוזאונים, הערים הימי-ביניימיות ויצירות האמנות שלהן. את רשמיו הוא מכנס באוסף מסות מקוריות ושנונות, אשר ידע עצום היסטוריה ובאמנות נשקף מהן. זביגנייב הרברט מבקר בפרובנס ולומברדיה, בסיינה ואורוויטו, בולואה, מערת לסקו ועוד, ובתוך כך מגלה לראשונה את חדוות הקפוצ'ינו, הפסטה והפיצה. הוא מעריץ את האדריכלות הגותית (ויש לו כל הנימוקים לכך), את גדולי הציירים האיטלקים של ימי הביניים - אך גם כמה אנדרדוגים - ואינו חוסך את שבט לשונו ממשמרי תמשיחים (ציורי קיר) רשלניים, מדריכי תיירים, היסטוריונים של האמנות ושמרנים למיניהם. מי בנה את הקתדרלות הגותיות? מה היה שכר הפועלים? איך העמיסו את האבנים, וכמה עלה להובילן מן המחצבה אל אתר הבנייה? ומי באמת היו הטמפלארים? האם אכן ההיו האלביגנזים כופרים בנצרות? - הרברט תוקף שאלות אלה ואחרות, שדומה כי חקר ההיסטוריה פסח עליהן, מנקודת מבטו הייחודית, המתובלת בדמיון עשיר ובכשרון כתיבה נדיר. לספר נוספה אחרית דבר מאת דוד וינפלד, על אודות זביגנייב הרברט, ה"ברברי" בגן.