קסומה ובלתי מושגת, כמעין מאקונדו אגדית, שוכנת לה ירושלים בראש הרי האנדים, יותר ירושלים של מעלה מאשר ירושלים של מטה - עיר הזויה, חלומית, רומנטית ולא לגמרי ממשית, כזו שמתהלכים בה ישראלים שהם ממשיכיו הנאמנים והמובהקים ביותר של העברי הקדמון ושל הצלוב. כזו היא ירושלים המשתקפת מסיפוריהם, שיריהם ורשימותיהם של בכירי סופריה ומשורריה של אקוודור, שהתקבצו מעל דפי האסופה "ירושלים של האנדים" כדי לכתוב את רשמיהם הספרותיים מה"טיירה סנטה", ארץ הקודש, ובעיקר מעיר הקודש. בפרפרזה על גבריאל גרסיה מארקס ו"מאה שנים של בדידות" שלו, היוצרים האקוודורים כותבים על אלפי שנות הבדידות של ירושלים והם מנסים לחלצה, בגעגועיהם, מבדידותה. כמדומני, שטרם ראה אור בארץ ובעברית ספר כזה – שבו טובי היוצרים של עם אחר כותבים כולם באמפתיה ובאהבה על ירושלים, כפי שאולי קראו עליה בספר התנ"ך. אספנו, המשורר האקוודורי הנודע, חוליו פאסוס ואנוכי, יצירות לא רק של סופרים ומשוררים אקוודורים בכירים אלא גם של אישי ציבור, ביניהם שר החינוך של אקוודור, נשיא המדינה לשעבר ומספר שרים לשעבר. מבחינה זו, מדובר באסופה ייחודית שהיא מעין המשך של ספרות המסע הצליינית שנכתבה בעבר על ארץ הקודש, ספרות שאפשר למצוא לה הד גם בסיפורים אלה. מדובר אפוא בספרות הטעונה באווירה רליגיוזית, שכמו מבקשת ליצור זיקה בין שני העמים ושתי הדתות, הנצרות והיהדות, ומשתמשת בתנופה בסמלים של שתיהן, כשהיא מעבירה אותם דרך הפריזמה של הספרות הלטינית, הנעה על החבל הדק שבין מציאות לפנטסיה.

"אתה מאמין באלוהים?" היא שאלה שכל ישראלי מצוי נתקל בה אין-ספור פעמים בימי חייו, וכמדומה שבכל פעם הוא משיב עליה קצת אחרת. את תשובותיהם של יותר משישים יוצרים עבריים מודרניים תוכלו למצוא בין דפי ספר זה, אסופה ייחודית בעריכת ירון אביטוב ורן יגיל, העוסקת בנושא שטורד את האנושות משחר ההיסטוריה – האמונה. הקו המנחה של האסופה הוא פלורליסטי. הסיפורים והשירים הנכללים בה נעים בין האמונה לכפירה, ומחולקים לארבעה שערים: יש אלוהים, אין אלוהים, פוסחים על שתי הסעיפים ואמונות אחרות. באסופה נכללים יוצרים "אמוניים" מובהקים וחוזרים בתשובה, לצד סופרים ידועים שיצאו בשאלה, וכן יוצרים חילוניים רבים העוסקים אף הם בסוגיה בהרחבה ומזווית שונה. ב אחד אלוהינו שוכנים בהרמוניה, זה לצד זה, החילוני שמגדל זקן ועוטה ציציות והאברך החרדי שמעשן סיגריה בשבת; החרדי שהפך לנזיר בודהיסטי ובעל התשובה שרוצה להצית בית בושת; ישעיהו לייבוביץ, המנהל ויכוח עם המורה לתנ"ך על ניהיליזם ואמונה, ודוד ויהונתן המודרניים המסמלים את השסע בחברה הישראלית; החכם היהודי מהדור הישן, שלא חדל להאמין באלוהים אבל הקהילה שלו חדלה להאמין בו, ותלמיד חכם שגיסיו מתקנאים בו שהוא רק לומד ולא עובד; מקובלי צפת וירושלים, וישראלים הכותבים על המפגש בין היהדות לנצרות. באסופה נכללים גם שירי משוררים רבים, המדברים עם אלוהים ב'גובה העיניים' או בתקיעת שופר. מבחר זה מייצג את הדרך שבה מתמודדת הספרות העברית המודרנית, על שלל גוניה ודורותיה, עם נושא האמונה, ואת התוצאה אפשר בהחלט להציב בארון הספרים היהודי.

הומלס הוא כל אדם, שבאמצע חייו נזרק לרחוב ונאלץ להמציא שם את עצמו מחדש. הומלס הוא מורד, מאהב ומשורר הרחוב. הומלס הוא האני האבוד והחרד שיש בכל אחד מאיתנו, הפוחדים שניזרק, שלא ירצו בנו עוד, שלא יאהבו אותנו, שיינטשו אותנו. את כל הרגישויות הללו חווה הומלס בעוצמה ובאינטנסיביות מבעיתה ומשחררת בוֿזמנית. הומלס מעניק תפיסה ייחודית על החיים בממד זמן פנימי, המשוחררים מכבלי הממסד. הומלס הוא רומן סיפורים נועז ומקורי, שמתקדם במעגליות מסיפור לסיפור, ופורש חוויה קיומית ופילוסופית, בד בבד עם עלילות מרתקות ומפתיעות בתפיסתן את המציאות הנפשית הסובייקטיבית. ברומן הסיפורים הומלס פורש ירון אביטוב כנפיים מן הכתיבה הלירית-ריאליסטית, שאפיינה עד כה את מרבית כתיבתו, וממריא למחוזות הסאטירה והסוריאליזם, ההומור השחור והאימה. יעל ישראל (סופרת ועורכת) סיפורי הומלס , שהם מחרוזת המשתחלת לכדי רומן קצר, פראיים ושורשיים, מתפתחים ומפתיעים. המספר משתרך אסוציאטיבית אחרי "הראש המשוגע" שלו. מה שמאפיין את הומלס הוא כתיבה על אנשים אומללים בדרך פנטסטית פרועה של הומור תוך שימוש תמידי ב"החפָּצה", הפיכת האדם לחפץ בעידן הגלובליזציה המטורף והקפיטליסטי שבו אנו חיים. המרוץ המטורף אחר מותרות מיותרים הופך את כל בני האדם, ממנקה הרחובות ועד ביל גייטס, לחפצים זנוחים בערמת גרוטאות – הומלסים שברוח. כאלה הן הדמויות של ירון אביטוב בספר זה: אם זה נער המעלית שהופך את עצמו למעלית ואם זה מישהו במחלקת שמירת חפצים שהופך את עצמו לחפץ על מדף המחכה לבעליו שלעולם לא יבוא, או אדם שהופך לתוף אנושי. הסיפורים מתפתחים מפסקה לפסקה, עד לשיא המטורף הבוגד בחוקי הפנטסיה עצמם ויוצר מעין לעג פוסטֿמודרני, אפילו לחוקי העולם של הספרות הפנטסטית. רן יגיל (סופר ועורך "עמדה") ספריו הקודמים של ירון אביטוב – וביניהם פתק מאמא (עם עובד), אדון הסליחות (ספריית מעריב), האורות של מיאמי (כרמל) והסתכלות (כנרת) – זכו לשבחי הביקורת ולמספר פרסים ספרותיים, ביניהם פרס ראש הממשלה לספרות, פרס קרן ירושלים לספרות יפה ופרס למחקר במדעי החברה ע"ש ארתור רופין.

גיבורי קרב וגיבורי ציד; לוחמי עצמאות, סיני, ששת הימים, לבנון והאינתיפאדה; מגינים וכובשים; טירונים מבולבלים ומילואימניקים עייפים; פצועים והלומי קרב שמקימים ממשלת בובות בסלון. וגם: פלוגת הטנקיסטים המתה; חייל שמתלבט אם לשחרר רועה ערבי חף מפשע שנפל בשבי ורבי סמלים שמשתגעים ונלחמים בוופלות או בקורידה של לבנון. כולם-כולם, חיילים וחיילות, בחילות האוויר, הים והיבשה, לובשים מדי א' או דגמ"ח ויוצאים מבין דפי האסופה שלפניכם לעליית משמר ספרותית. הקשב! הצבא הוא נקודת המפנה בחייו של כל ישראלי - לטוב ולרע. "איפה היית בצבא?" זו שאלה ששום ישראלי לא יכול להימלט ממנה. במהלך השירות מעמיס החייל הצעיר על כתפיו כמה מההחלטות הקשות והרות הגורל ביותר בחייו. כאן מעוצבת אישיותו האידאית, המוסרית והרגשית. האסופה, שמקבצת סיפורים ושירים מאז קום המדינה, משקפת את סיפורי הגבורה מחד גיסא, וגם את הלבטים והמשברים מאידך גיסא, שפוקדים כל חייל. המסקנה היא שבמדינה הנאלצת לחיות על חרבה, הצבא הוא חוויה מעצבת שמלווה את החייל לשעבר גם שנים רבות לאחר שחרורו, כשהוא מתיישב אל שולחן הכתיבה.