בתום שלושים שנות הוראה במערכת החינוך מתבוננת אירית, אשת חינוך, במבט מפוקח על השינויים המתרחשים בה ובסביבתה. אין היא חוסכת ביקורת ממצב החינוך בארץ, ו"מתחשבנת" עם מי שאחראים לדעתה למשבר שאליו נקלעה מערכת החינוך. היא גאה בהישגים אישיים, וכואבת את המחדלים שהיה אפשר להימנע מהם. החשבון הנוקב הזה שהיא עורכת סוחף אותה לחשיבה מחודשת באשר לעתידה, ובסופו מבשילה בה ההחלטה שהגיעה שעתה לפרוש מעבודת ההוראה ולהמשיך הלאה. סיפורה של אירית פורש לפני הקורא את מהלכי פרישתה, על הדבש ועל העוקץ שבהם. חוויותיה ובחירותיה מאירות את אישיותה, את העדפותיה ואת ערכיה, ומאפשרות לקורא הצצה מרתקת לעולמם של המורים בישראל. נילי כהן-מירון גרה במרכז הארץ, נשואה ואם לשניים. עסקה שנים רבות בחינוך ובהוראת המדעים. במהלך עבודתה השתלמה בתחומים רבים ומגוונים, ומילאה תפקידי ריכוז מקצוע, הדרכת פרוייקטים והערכתם, והגשה לבחינות בגרות. היום היא עוסקת במתן הרצאות ובכתיבה.