אוסקר ויילד (1900-1854) הלביש את המעשיות שלו בלבוש תמים של אגדות ילדים. אבל מתחת לכסות התמימה לכאורה, מבצבצת, בלשונו החדה כתער, ביקורת חברתית ואנושית נוקבת. נסיכים ונסיכות, אנשי דת ופשוטי עם ואפילו בעלי חיים מטעימים את הקורא בכל היפה והמכוער באנושי, בכל המפעים ומרגש, בכל המשעשע ומכאיב ולעתים אף מקומם. אהבה לעומת שברון לב, יוהרה לעומת ענווה, דעות קדומות ואטימות לב, אכזריות ואנוכיות לעומת חמלה ורחמים וחברות אמת. את כל אלה מביא אוסקר ויילד בעטו המושחז, נועץ בלב הקורא ומעורר בו, לפעמים בבת אחת, את כל קשת הרגשות האנושיים, מצחוק ועד דמע. לספר נוספו איורים מאת זהבית כרמל.

הספר קשה לאדם לדבר על עצמו הוא אוסף שיחות עם הסופרת האיטלקייה נטליה גינצבורג. השיחות שודרו בתוכנית רדיו איטלקית והשתתפו בהן חבריה, אנשי ספרות ופוליטיקאים. בשיחות אלה היא מספרת על חייה ומגלה את סודות יצירתה, גם פותחת אשנב לתקופת הפשיזם באיטליה ומציגה אנשים שהכירה - דמויות מרכזיות בתרבות ובפוליטיקה. גינצבורג מרבה להתבלט בעניין מוצאה היהודי ומביעה יחס רב פנים אל העם היהודי, הגורל היהודי ומדינת ישראל. וכמו בכתיבתה, במילים פשוטות היא עומדת על הדברים שבבסיס הקיום האנושי. בספר מובאת הקדמה מאת נכדתה, הסופרת ליזה גינצבורג, ומשולבים בו סיפורים, מאמרים וקטעי מחזות שכתבה נטליה גינצבורג, והם מתורגמים כאן לראשונה לעברית.

אַתוֹס פַדיגַטי, גיבור משקפי הזהב , הוא רופא מכובד בפֶרַרה שבאיטליה, אך מעמדו מתערער לאט לאט לאחר שפושטת השמועה על נטייתו ההומוסקסואלית. באכזריות נדחק פדיגטי אל שולי החברה עד שהוא מורחק ממנה לגמרי. הסיפור מוצג מבעד לעיניו של נער יהודי מפררה ומתרחש על רקע עליית הפשיזם. הרופא והנער מגלים את כאב הדחייה: זה של מי שנחשב "סוטה-מין" וזה של מי שנחשב "סוטה-דת-לאום-וגזע". החברה בעיר השדה, עליית הפשיזם, הרחקת החריגים – כל אלה אינם אלא פן מוסווה של האוניברסלי, משמשים אמצעי להתבוננות חדת מבט בהוויה האנושית ומציירים את בדידותו של האדם, את תחושת השייכות ותחושת הזרות, את התשוקה לחיים כנגד הדחייה אל חיק המוות. ג'וֹרג'וֹ בַּסַני (1916-2000), סופר יהודי בן פררה, מטובי היוצרים באיטליה. מספריו: "גן פינצי קונטיני". הספר תורגם בידי ענת שפיצן ונוספה לו אחרית דבר מאת אריאל רטהאוז.

"אי-ציות" הוא סיפור התבגרותו של נער חולני במשפחה בורגנית, המגלה את סודות הארוטיקה. לוקה, גיבור הספר, מתנתק מילדותו, מתחביביו הישנים, מהרכוש שצבר בילדותו ומהוריו, ובסופו של דבר הוא מואס בחברה הסובבת אותו ואף בחיים עצמם. מורביה מיטיב לתאר את מערבולת הרגשות והמחשבות הסוחפת את גיבורו הצעיר ומרחיקה אותו מחוף המבטחים של התום והטוהר. האי-ציות הופך כאן למרידה של הגוף החולני בנער המתבגר ושל הנער המתבגר בחברה ובחיים. הרומן בוחן את הזיקה בין הדחף המיני לחברה ואת מקומו של הארוס בחיי האדם. יצירתו הענפה של אלברטו מורביה (1907-1990) היא מפסגות הסיפורת האיטלקית של המאה העשרים. תיאור תהליך ההתבגרות מתואר אף בספר אחר של מורביה - "אגוסטינו" (הוצאת כרמל, 2001).

באזור כפרי שמחוץ לפירנצה מוכת הדבר, בין הגבעות הקסומות של פייזולה, משוטטים עשרה צעירים וצעירות בני האצולה שנמלטו מהמגפה. במשך שבועיים מתנהלים חייה המעודנים של החבורה האריסטוקרטית זו בין שעשועים כפריים, שיחות עליזות וסיפור סיפורים. מאה סיפורים בסך הכל, ובהם מפליא ג'ובאני בוקאצ'ו לתאר דיוקנים מלאי חיים של אנשים מכל מעמדות החברה ולהתענג על מגוון מדהים של תגובות אנושיות. מאה סיפורים של אהבה, הרפתקה, תשוקה וגורל, מהיצירות הדגולות של ימי-הביניים המאוחרים, שנעשתה מקור והשראה לרבים שבאו אחריה: צ'וסר, קיטס ועוד. הסיפורים נעים מן הקומיות ועד לדרמטיות, מן החושניות הגסה ועד לרוחניות הנעלה, מן השחיתות ועד למעלה המוסרית, מן הריאליזם ועד לאגדה. מתרגם הספר הוא גאיו שילוני, שקנה את עולמו כמתרגם מאיטלקית לעברית ומעברית לאיטלקית, ואשר הקדיש לתרגום זה את שנת חייו האחרונה. העורך המדעי הוא ד"ר אריאל רטהאוז מן האוניברסיטה העברית בירושלים. אחרית דבר נכתבה על ידי גדול חוקרי בוקאצ'ו, ויטורה ברנקה. לספר נוספו איורים מן המהדורה האיטלקית שיצאה לאור בונציה בשנת 1492.