אריסטוטלס (ביוונית Αριστοτέλης) הנקרא בקצרה אריסטו (384 לפנה"ס-322 לפנה"ס)- פילוסוף יווני, מבכירי הפילוסופים של העת העתיקה, ומאבות הפילוסופיה המערבית. מיסד האסכולה האריסטוטלית בפילוסופיה, מהאסכולות המשפיעות ביותר בפילוסופיה עד היום.
אריסטו נולד בסטאגירה שבמוקדון בשנת 384 לפנה"ס. אביו, ניקומכוס, היה רופא החצר של מלך מוקדון, אמיטס השלישי, וממנו כנראה קיבל את ידיעותיו הראשונות בתחום הביולוגיה. בגיל עשר התייתם ממנו והושם בחזקת דודו, פרוקסנוס.
בגיל 17 הגיע לאתונה ונעשה תלמיד באקדמיה של אפלטון, ונשאר בה כתלמיד וכמורה במשך 20 שנה, עם מותו של אפלטון, ציפה לרשת את מקומו בניהול האקדמיה, אבל התפקיד ניתן תחת זאת לאחיינו של אפלטון. לאחר זאת עזב את אתונה ועבר לאסיה הקטנה.
בשנת 343, נשכר על-ידי מלך מוקדון, פיליפוס השני, כדי לשמש כמורה לבנו, אלכסנדר, שלימים נודע כאלכסנדר הגדול. אריסטו נשאר יועצו הקרוב של אלכסנדר במשך קרוב לשמונה שנים.
בשנת 335 שב אריסטו לאתונה וייסד בה מוסד למחקר ולהוראה בליקיאון. בתקופה זו חיבר את רוב כתביו. בדומה לאפלטון, חיבר גם הוא דיאלוגים, אבל אלו לא השתמרו. כתביו שהשתמרו הם סיכומי הרצאותיו אשר נערכו בידי תלמידיו.
ב323, עם מותו של אלכסנדר גברה באתונה העוינות כלפי מוקדון ובשל קרבתו לבית המלוכה המקדוני הועלתה כנגד אריסטו אשמת כפירה. הוא נמלט מאתונה ועבר לגור בכאלקיס- לדבריו, משום שלא רצה שהאתונאים יחטאו פעם נוספת כנגד הפילוסופיה (כשהפעמים הקודמות היו הוצאתו להורג של סוקרטס והגלייתו של אנקסגורס)- ושם נפטר כשנה לאחר מכן. את מקומו בניהול הליקיאון ירש תלמידו, תאופרסטוס.
מטאפיזיקה
ערך מורחב – המטאפיזיקה של אריסטו
אריסטו דחה את תורת הצורות של אפלטון, וראה בקיום העולם החומרי הקיום הממשי היחיד, והדרך להבין את המציאות היא באמצעות התנסות אמפירית. כל דבר בעולם קיים מתוקף ארבעה גורמים- הגורם החומרי (הדבר שממנו הוא עשוי), הגורם הצורני (הצורה בה הוא עשוי), הגורם הסיבתי (מה שהביא אותו לידי קיום) והגורם התכליתי (המטרה לשמה הוא קיים).
אתיקה
ערך מורחב – האתיקה של אריסטו
על-פי אריסטו, לכל פעולה אותה מבצע האדם יש תכלית שלשמה היא מתבצעת, כשכל תכלית מובילה לתכלית גבוהה יותר, עד לתכלית העליונה, שאותה זיהה אריסטו עם האושר. האושר, על-פי אריסטו, אינו מושג מסיפוקם המיידי של התאוות - שכן אלו הן זמניות וחולפות, ואילו האושר הוא מצב יציב, הנמשך באופן קבוע - אלא על-ידי חיים בהתאם למידות הטובות. את המידות הטובות כולן ראה כשמירה על איזון ראוי בין עודף לבין חוסר של תכונות שונות. האדם הנבון הוא מי שבוחר בעיקרון "שביל הזהב" ("דרך האמצע") ומשתמש בה כהלכה על ידי שימוש בשיקול דעתו בבחירת מעשיו.
פוליטיקה
ערך מורחב – הפוליטיקה של אריסטו
אריסטו זיהה שלוש צורת משטר מוצלחות (מלוכנות, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה) ושלוש צורות משטר בלתי-מוצלחות (רודנות, אוליגרכיה ואנרכיה) אשר מתחלפות ביניהן באופן מחזורי: העדר שלטון מרוכז מוביל את הציבור להמליך עליו מלך, ולתת בידו את סמכויות השלטון. אולם כשהמלך מרכז בידיו יותר מדי סמכויות, הוא הופך לרודן, וכתוצאה מכך נכבדי העם בוחרים להפיל אותו ולהעביר לידיהם את השלטון, כמשטר אריסטוקרטי. כאשר השלטון האריסטוקרטי נשחת ומתנוון, הוא הופך לאוליגרכיה, שהפלה מובילה את כלל העם לתפוס את השלטון ולכונן דמוקרטיה. הדמוקרטיה בתורה, מובילה לאנרכיה, וחוזר חלילה.
פואטיקה
ערך מורחב – הפואטיקה של אריסטו
בחיבורו "הפואטיקה", אריסטו מנסה לנתח את העקרונות על-פיהם בנויה השירה והמחזאות, ובעיקר מתמקד בטרגדיה. לפי אריסטו, העניין בטרגדיה נוצר מתוך ההתנגשות בין ערכים שונים הסותרים זה את זה, ויוצרים מתיחות מתוך הרצון לראות אותם באים על פתרונם. התרת המתיחות כאשר היא מגיעה לשיאה מביאה לפורקן רגשי, שאותו אריסטו מכנה "טיהור", או ביוונית, "קתרזיס" (κάθαρσις).

כמו כן, אריסטו עומד על ההבדלים בין אמנות המציגה את המציאות כפי שהיא (זרם שהוא זהה את אוריפידס כנציגו הבולט), ואמנות המציגה את המציאות כפי שהיא ראויה להיות (זרם שהוא זהה את אייסכילוס כנציגו הבולט).
מדע
אריסטו עסק רבות גם במחקר מדעי, וכתב על ביולוגיה ואנטומיה של בעלי-חיים שונים, ותאוריות בתחום הפיזיקה, האסטרונומיה והקוסמולוגיה.

כתביו המדעיים של אריסטו הינם הספרים המדעיים השיטתיים הראשונים, אשר קבעו את היסודות למדע למשך כאלפיים שנה. התאוריה של אריסטו הייתה הבסיס למחקרים שעסקו בתחומי האסטרונומיה והפיזיקה, ומערכת הכוכבים התלמאית (המודל הגאוצנטרי), המבוססת על האסטרונומיה שלו הייתה הבסיס למחקר השמיים, והייתה לאסכולה הבלתי מעורערת עד לתקופתם של קופרניקוס גלילאו.

למרות שלמחקריו המדעיים אין ערך רב כיום, שכן הסתבר שרבים מהם מכילים שגיאות מהותיות, נודעה להם חשיבות רבה בשל תרומתם לביסוס המתודולוגיה המדעית.
מורשתו
השפעתו של אריסטו על הפילוסופיה הייתה עצומה, והוא נחשב כאחד מהפילוסופים החשובים ביותר בכל הזמנים. בימי הביניים, היה הפילוסוף היווני הראשי שכתביו השתמרו ונקראו בתרבות המערב. כה רבה הייתה ההערכה אליו, עד שכונה בפשטות "הפילוסוף", ללא שיהיה צורך לפרט למי הכוונה. בעיקר הייתה רבה השפעתו על תומס אקווינס שניסה לשלב את התפיסות האריסטוטליות בסכולטיקה הנוצרית, ובדומה לכך בהגותו של הרמב"ם בספרו מורה נבוכים.
מכתביו שתורגמו לעברית
הפיזיקה
המטאפיזיקה
ספר המידות
ספר הנפש
הפוליטיקה
פואטיקה
מבחר מן החיבורים בביולוגיה
מדינת האתונאים
[a target=_blank href=http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%90%D7%A8%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%95&oldid=2947070]"אריסטו." ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית. 10 אפר' 2007, 15:59 UTC. 10 אפר' 2007, 15:59 [/a]
[a target=_blank href=http://www.gnu.org/copyleft/fdl.html]התוכן מוגש בכפוף ל- GNU Free Documentation License[/a]