ספר זה הוא פריו של עיון מחקרי בכתביהן של סופרות מוכשרות שכתבו ביוגוסלביה לשעבר. בחלק הראשון ימצאו הקוראות והקוראים מבוא ופרקי עיון במכלול יצירתן של ארבע מתוך למעלה מארבעים סופרות יהודיות שכתבו בשפות סרביות/קרואטיות וסלובנית, תוך התייחסות לכתביהן מהיבט הביטוי שניתן בהם לחוויה הקיומית שלהן כנשים יהודיות בעולם בן זמננו, במציאות רבת תהפוכות ושינויים גורליים. החלק השני כולל מבחר תרגומים מתוך כתבי ארבע הסופרות וקטעים נוספים. בכל אחד מן הסיפורים או הפרקים שתורגמו ניתן ביטוי לחוויית הקיום הנשית ביוגוסלביה בעידן זה, ובחלק ניכר מהם גם לקשר הבלתי נפרד בינה ובין המודעות למשקלה של הזהות היהודית בחייהן, בגורלן ובכתיבתן של סופרות אלה.

גץ ומאייר הם נהגיה של משאית ההמתה בגז, המובילה מדי יום כמאה מיהודי בלגרד למותם. גץ ומאייר מבצעים את מלאכתם בקפידה, ואינם מהרהרים אחר משמעות מעשיהם. המספר, יליד בלגרד, עוסק בשחזור אילן היוחסין של משפחתו, שנרצחה כמעט כולה במשאיות הגז, ובד בבד מנסה לטוות את דמותם של גץ ומאייר כבני אדם - על מראם החיצוני, מעשיהם, מחשבותיהם, עולמם הרגשי, שאיפותיהם הכמוסות והיחסים ביניהם. המעמסה הרגשית הכרוכה בשתי המשימות שלקח על עצמו מערערת את שפיותו של המספר, עד כי כל הדמויות שהוא עוסק בשחזורן מתערבבות בנפשו, וחודרות דרכה גם לחייהם ולנפשותיהם של הסובבים אותו. בספרו זה, הרביעי המתורגם לעברית, פורש בפנינו דוד אלבחרי את סיפורה של יהדות בלגרד ברצף אחד, בפיסקה אחת, שקריאתה מותירה אותנו חסרי נשימה כפי שנותרו גם גיבוריו - קרבנות משאית הגז.

במחצית השנייה של המאה העשרים נכתבה ביוגוסלביה לעבר ספרות שביטאה את עושר המרקם התרבותי של מדינה פדרטיבית שתושביה מהווים פסיפס של לאומים, דתות, שפות ותרבויות. טובי הסופרים בארץ זו כתבו גם על יהודים ויהדות. נוכחות והיעלמות הוא עיון ספרותי-היסטורי בדיוקנו של מיעוט יהודי בעיני עצמו ובעיני זולתו. מהיבטים שונים עולה השאלה מהי משמעות היהדות לאחר השואה במקום שאבד חלק הארי של קהילה דינמית רבת פעלים ובזמן שהדת אינה משמשת עוד מוקד שייכות ומקור נחמה. שאלת השייכות ליהדות בעולם חילוני עולה שוב ושוב בספרות וחושפת את החלל הטעון שהותירה השואה, וכרוכות בה שאלות קיומיות מובהקות של בן המאה העשרים, המחריפות שבעתיים בארץ מורכבת זו. בספרות המגוונת שיש לה נגיעה לנושא היהודי בולט הניסיון לגלות בתולדות היהודים ובגורלם את יסודות הזיקה והשייכות למורשת רעיונית וערכית, המשמשת פתח להבנה עצמית בעולם מוכה אבדן, שפניו שונו. במובן זה, מה שהיחיד מוצא במורשת ומתגם רעיונית ואסתטית לשפת זמנו הוא תוכן ישן שנוצק לכלים חדשים, שלובים.