במאמרי זוהר רבים אנו נתקלים במונח 'לבוש' בנושאים אשר שונים ולכאורה אף רחוקים זה מזה. בירור המשמעות של מונח הלבוש במאמרים אלו מעלה כי מונח זה מייצג עקרון בעל חשיבות מיוחדת בתורתו של בעל הזוהר. עקרון זה נתן להגדיר בקצרה כך: כל הוויה מתלבשת בלבוש, ולבוש זה מוגדר ונגזר ממישור המציאות שבו היא נמצאת או שאליו היא עוברת. ובלשונו של בעל הזוהר: 'וכלא איהו כגוונא דההוא אתר דאזיל תמן' ..'דלא לא יתנהג אלא בלבושא'. (זוהר ח"ב רכט ב; שם רלא א; ח"ג פח ב; ח"א סו א) [1]. [והכל הוא לפי המקום אליו הולכים... (שכן אותו עולם או אותה הוויה) אינו מתנהג אלא בלבוש']. אף אם ממבט ראשון נראה לכאורה כי לפנינו היגד טריוואלי ופשטני, הרי שמבט מעמיק יותר יגלה כי מדובר כאן על עקרון מפתח אשר לו ענין וחשיבות מרובים להבנת מכלול תורתו של בעל הזוהר, ובלי הכרת קיומו ומקומו בזוהר תהיה הבנתינו אותה לוקה בחסר. אם כי מוטיב הלבוש בזוהר מוזכר, ולעיתים בהרחבה, בכמה מהמחקרים שנעשו עד כה על הספרות הזוהרית [2], הרי שלא היתה לגביו התייחסות כאל עקרון כולל החורג מעבר לאספקט הספציפי הנדון, ולא הוקדשה לו תשומת הלב הראויה בתור שכזה. [1]. ע' לדוגמה בשאלות ותשובות לרמד"ל (מהד' תשבי עמ' 63): '... והדבר הזה ידוע למשכילים. והאדם ממש מה שהוא בזה העולם יוכיח (את העקרון הזה – שם הוא דן בסוגיית עלייתו של אליהו בסערה השמיימה, כפי שאראה להלן בפרק על לבושי המלאכים) כי בעודנו בזה העולם הוא כפי הראוי לו, (כלומר בלבוש הגוף הגשמי) ובשובו מזה העולם לעולם האחר נשלל מהגוף ונעלה ברוח כפי המקום אשר הוא עולה שם. [2]. כמו למשל מאמריו של שלום 'חלוקא דרבנן' על לבוש הנשמות ו'משמעותה של התורה במסטיקה היהודית' שם נזכרים לבושי התורה, וכן מאמרים נוספים עליהם הערתי בפרקים המתאימים להלן. מטרת מאמר זה היא, לפיכך, להוכיח בראש וראשונה כי אכן מוטיב הלבוש בזוהר מייצג עקרון כולל, מעין 'חוק טבע', וכי עקרון זה יוצר את המכנה המשותף בין תופעות שכביכול אין ביניהן כל קשר ובתוך כך נותן בידינו את המפתח להבנת אותן תופעות. לשם כך אציג תחילה את השימוש הזהה שנעשה במונח 'לבוש', ובדמוי האגוז הבא להמחיש אותו, בשלושה עניינים שונים: אצילות העולמות, התלבשות הנשמות, ורבוי הפנים בתורה.